הָיֹה הָיָה צַיָּר פִּקֵּחַ בְּיָוָן,

שֶׁלֹּא יָצַר לְמַעַן רֶוַח –

אֶלָּא שָׁחַר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח.

אֵי־פַעַם דְּמוּת שֶׁל מַרְס צִיֵּר אוֹתוֹ אָמָּן.

לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ, חִוָּה עָלֶיהָ דַעַת

חֲכַם־בִּקֹרֶת, אִישׁ גְּלוּי־לֵב:

“אֶת הַתְּמוּנָה” – אָמַר – "אֵינֶנִּי מְחַבֵּב:

הָאָמָּנוּת הַמֻּשְׁקַּעַת

בְּצִיּוּרְךָ הַמְּסֻגְנָן –

יוֹתֵר מִדַּי מְצֻעֲצַעַת,

יוֹתֵר מִדַּי בּוֹלֶטֶת כָּאן!"

אַךְ הַצַּיָּר מִיָּד הֵטִּיחַ

דְּבָרִים כְּנֶגֶד דַּעְתּוֹ;

אִישׁ־הַבִּקֹּרֶת לֹא הִצְלִיחַ

לְשַׁכְנְעֹו בְּצִדְקָתוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס לַחֶדֶר

טַרְזָן צָעִיר: "הוֹ, אֵיזֶה הֶדֶר!

אֵלִים! צִיּוּר כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם

עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם!

רְאוּ כָּל רֶגֶל, כָּל צִפֹּרֶן!

עֹז־גּוּף כָּזֶה לְשׁוּם גִּבּוֹר אֵין!

מַרְס – חַי מַמָּשׁ! וּרְאוּ הוֹדָהּ

שֶׁל קַסְדָּתוֹ, קַסְדַּת־פְּלָדָה!.."

בּוֹשׁ מִן הַהֶבֶל הַפַּתֶּטִי,

סַח צַיָרֵנוּ לַמֵּבִין:

“שֻׁכְנַעְתִּי! כֵּן, עִמְּךָ הַדִּין!”

וְכַאֲשֶׁר יָצָא הַפֶּתִי,

תָּפַס מִכְחוֹל – וּבְרֹב חֵמָה

מָחַק אֶת אֵל הַמִּלְחָמָה.

★

סִמָּן לֹא טוֹב הוּא אִם פָּסַל

יְצִירָתְךָ מֵבִין פִּקֵּחַ;

אַךְ אִם טִפֵּשׁ אוֹתָהּ שִׁבֵּחַ,

מוּטָב לִמְחוֹק אוֹתָהּ בִּכְלָל.