הַקּוּקִיָּה פָּגְשָׁה זַרְזִיר,

שֶׁבָּא לַיַּעַר מִן הָעִיר.

“אֱמוֹר נָא” – שָׁאֲלָה – מַה מְדַבְּרִים בַּשַּׁעַר

אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת עַל זַמָּרֵי הַיַּעַר?

מַהִי דַּעְתָּם עַל הַזָּמִיר?"

– “מַעֲרִיצָיו – כָּל בְּנֵי הָעִיר!”

– וּמַה בְּאָזְנֵיהֶם הָעֶפְרוֹנִי, הַטֶּרֶד?

– אָכֵן שֻׁבְּחוּ גַּם הֵם בְּפִי אַנְשֵׁי־הַקֶּרֶת".

– "כָּעֵת יָכוֹל אַתָּה, אוּלַי,

לוֹמַר לִי, מַה דַּעְתָּם עָלַי?"

– "דַּעְתָּם עָלַיִךְ לֹא אַכִּירָה:

אוֹתָךְ שׁוּם נֵפֶשׁ לֹא הִזְכִּירָה".

– "אוֹי לִכְפוּיי־טוֹבָה! וּבְכֵן, בָּהֶם אֶקּוֹם –

וְעַל עַצְמִי בִּלְבַד אַכְרִיז בְּכָל מָקוֹם!"