חֲמוֹר צָעִיר, מוֹבִיל מִטְעָן,

עָבַד בְּמֶשֶׁק שֶׁל גַּנָּן.

הָיָה אָבִיב. בַּגַּן – עוֹנַת־פְּרִיחָה הֵחֵלָּה,

וַעֲצִיצֵי־פְּרָחִים הוּכְנוּ שֵׁם לְמַכְבִּיר.

יוֹם־יוֹם אוֹתוֹ חֲמוֹר נָשָׂא כְּלֵי־חֶרֶס אֵלֶּה

מְלֵאֵי־הָאֲדָמָה לַחֲנֻיּוֹת בָּעִיר.

"הוֹ, אֵיזֶה עֹל! הוֹ, אֵיזֶה פֶּרֶךְ!

אֵיכָה אֹהַב אָבִיב אוֹ פֶּרַח?

בֹּוא, קַיִץ, חִישׁ!" – חִנֵּן קוֹלוֹ.

הַקַּיִץ בָּא. הַנֹּפֶשׁ – לֹא.

כָּעֵת מוֹבִיל הוּא כְּרוּב, עֲלֵי־סַלַט וָלֶפֶת…

הַחֹם כָּבֵד מִנְּשׂוֹא: חַמָּה מַמָּשׁ שׂוֹרֶפֶת.

הוּא מְקַוֶּה: הַסְּתָו יָבִיא פּוּגָה נִכְסֶפֶת.

בָּא סְתָו. "עִבְדוּ מַהֵר, קוֹטְפַי הֶחָרוּצִים! –

קוֹרֵא אֲדוֹן־הַגַּן: "גְּדוּשִׁים הֵם הָעֵצִים.

כָּעֵת מִיּוֹם לְיוֹם נַגְבּירָה

אֶת מִשְׁלוֹחֵי הַפְּרִי הֵעִירָה!"

"עִנּוּי חָדָשׁ! אוּלָם – בַּחֹרֶף הַצְּפוֹנִי

שׁוּב אֵין לָאֲדָמָה שׁוּם פְּרִי לְמִטְעָנִי!

הוֹי, בּוֹא, הַחֹרֶף, חִישׁ – אָנוּחַ גַּם אֲנִי!"

בָּא חֹרֶף. הַגַּנָּן פּוֹקֵד: "כָּעֵת יוּבָא־נָא

יוֹם־יוֹם מִטְעַן־זְבָלִים עַל הַחֲמוֹר הַגַּנָּה!"

שׁוֹמֵעַ הַחֲמוֹר – וּזְעָקָה בְּפִיו: “הוֹי, שׁוּבָה, שׁוּבָה הָאָבִיב!”

★

כָּךְ גַּם כָּל יֶלֶד שֶׁבַּחֶלֶד

רוֹצֶה לִהְיוֹת לְנַעַר חִישׁ;

וְנַעַר – אָץ לִהְיוֹת לְאִישׁ;

אַךְ נֶפֶשׁ סָב הָיְתָה צוֹהֶלֶת

לוֹ נִתְחַדֵּשׁ לוֹ גִּיל־הַיֶּלֶד.