שִׁשָּׂה בְּנֵי־הֹדּוּ, שֶׁחָשְׁקוּ

לִלְמֹד וּלְהַשְׂכִּיל,

הָלְכוּ בְּיַחַד יוֹם אֶחָד

לִרְאוֹת, מָה דְּמוּת לַפִּיל.

(אַף כִּי הָיוּ כֻּלָּם עִוְּרִים

וְלֹא רָאוּ כָּלִיל).

בִּקְרוֹב רִאשׁוֹן אֶל הָעֲנָק,

נִתְקַל בְּצַד כַּבִּיר;

קָשֶׁה, מֻצָק הָיָה הַצָּד –

מִשֵּׁשׁ הוּא וְהֵעִיר:

"מוּזָר מְאֹד, אַךְ זוֹ עֻבְדָּה:

הַפִּיל דּוֹמֶה לְקִיר!"

שֵׁנִי מִשֵּׁשׁ אֶת חָט־הַפִּיל

וְסָח בְּתִמָּהוֹן:

"כֻּלּוֹ עָגֹל, חָלָק וָחַד!

זֹאת חַשְׁתִּי אֶל־נָכוֹן.

וּבְכֵן, אוֹתוֹ יְצוּר־פְּלָאִים –

דּוֹמֶה הוּא לְכִידוֹן!"

אָז הַשְּׁלִישִׁי נִגַּשׁ לַפִּיל,

מִשֵּׁשׁ בַּיָּד וְחָשׁ

פִּתּוּל הַחֶדֶק הַגָּמִישׁ –

וּבִתְמִיהָה לָחַשׁ:

"עַכְשָׁו נְהִיר לִי טִיב הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְנָחָשׁ!"

גַּם הָרְבִיעִי בְּמִשּׁוּשׁוֹ

אֶת הַחַיָּה בָּחַן;

נִתְקַל בַּבֶּרֶךְ וְאָמַר:

"לָמֵד אֲנִי מִכָּאן,

לְמַה דוֹמֶה מִבְנֵה הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְאִילָן!

אֲזַי נָגַע הַחֲמִישִׁי

בָּאֹזֶן בִּלְטִיפָה –

וְסָח: "אָכֵן מַסְקָנָתִי

בְּרוּרָה וְתַקִּיפָה!

גַּם לָעִוֵּר גָּלוּי: לַפִּיל

צוּרָה שֶׁל מְנִיפָה!"

וְאִישׁ־הַחֵקֶר הַשִּׁשִּׁי

תָּפַס אֶת הַזָּנָב.

מִיָּד הִסִּיק מַסְקָנָתוֹ

לְפִי מִשּׁוּשׁ יָדָיו:

"עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי הַפִּיל

דּוֹמֶה לְחֶבֶל עָב!"

בֵּין הַשִּׁשָּׁה פָּרַץ פֻּלְמוֹס

עַד שֶׁנִּצְרַד קוֹלָם.

כָּל אִישׁ טָעַן כִּי עַל הַפִּיל –

רַק לוֹ מֻשָּׂג מֻשְׁלָם.

אַךְ, אִם בִּפְרָט צָדַק כָּל אִישׁ,

בַּכְּלָל טָעוּ כֻּלָּם!

מוּסַר הַשְׂכֵּל:

כֵּן הַפֻּלְמוֹס בֵּין אֱמוּנוֹת

שֶׁכֹּה רַבּוֹת שְׁמַעְתִּיו:

כָּל אִישׁ טוֹעֵן טַעֲנָתוֹ

מִבְּלִי הָבִין אָחִיו –

וְעַל הַפִּיל שֶׁלֹּא רָאוּ

אֵינָם פּוֹסְקִים לָרִיב!