אָדוֹן אֶחָד עָרַךְ מִשְׁתֶּה לְמֻזְמָנִים

וְתוֹךְ שִׂיחָה פָּרַץ פֻּלְמוֹס בֵּין שְׁנֵי תּוֹכְנִים.

זֶה סָח כִּי הַחַמָּה סוֹבֶבֶת אֶת הָאָרֶץ

וְזֶה – כִּי סְבִיב חַמָּה כַּדּוּר־הָאֲדָמָה רָץ.

“קוֹפֶּרְנִיק” וְ“תַלְמַי” – גָּדַל בֵּינָם הָרִיב;

הִקְשִׁיב לוֹ הַטַּבָּח – וּצְחוֹק רִחֵף עַל פִּיו.

נָזַף בּוֹ אֲדוֹנָיו: "מָה לַעַג זֶה מַבִּיעַ?

כְּלוּם נְהִירִים לְךָ שְׁבִילָיו שֶׁל הָרָקִיעַ?"

הֵשִׁיב הָאִישׁ: "צוֹדֵק קוֹפֶּרְנִיק, בְּלִי סָפֵק.

גַּם בְּלִי מַסָּע אַל־עַל, אֵדַע כִּי הוּא צוֹדֵק:

מֵי־זֶה רָאָה טַבָּח חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם,

שֶׁסְּבִיב קְדֵרַת־צָלִי יָסֹב אֶת הַכִּירַיִם?"