אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת חָדְלָה לִרְאוֹת יָפֶה;

לָכֵן, לְשֵׁם טִפּוּל, הִזְמִינָה לָהּ רוֹפֵא:

יָבוֹא־נָא אֶל בֵּיתָהּ, יַקְדִּישׁ לָהּ זְמַן כַּצֹּרֶךְ –

וְהִיא, מִבְּלִי קַמֵּץ, תִּפְסוֹק לוֹ שְׂכַר־הַטֹּרַח.

מָרַח אוֹתוֹ רוֹפֵא עֵינֶיהָ בְּמִשְׁחָה –

וְהַחוֹלָה צֻוְּתָה לִשְׁכַּב בַּחֲשֵׁכָה.

יוֹם־יוֹם, אַחַר טִפּוּל, יָרַד עָלֶיהָ חשֶׁךְ –

וְהָרוֹפֵא נִצְּלוֹ… לְשֵׁם סְחִיבָה וּמֹשֶׁךְ:

תָּמִיד לִפְנֵי צֵאתוֹ, צְרוֹרוֹ הָיָה נִמְלָא

מִכָּל הַבָּא בַּיָּד: כְּלֵי־כֶּסֶף, בַּד, שִׂמְלָה…

לִבָּהּ הִרְגִּישׁ בַּשֹּׁד. וְכַאֲשֶׁר הֶחְלִימָה,

הִבְחִינָה, מָה עוֹלֵל הַזֵּד בַּבַּיִת פְּנִימָה:

בֵּיתָהּ, לִפְנֵי חָלְיָהּ, הָיָה מָלֵא כָּל טוּב;

עַתָּה, עִם הֵרָפְאָהּ – שָׁמֵם הוּא וְעָלוּב.

בֵּינְתַיִם בָּא רוֹפְאָהּ: "וּבְכֵן, גָּבִרְתִּי, שַׁלְּמִי־נָא:

עָשִׂיתִי כְּמֵיטַב חָכְמַת הַמֶּדִיצִינָה.

הִצְלִיחַ הָרִפּוּי: כָּל אִישׁ וְאִישׁ יָעִיד

כִּי רְאוּתֵךְ עַתָּה – טוֹבָה הִיא מִתָּמִיד".

– “לֹא אֲשַׁלֵּם פְּרוּטָה!” – בְּרֹגֶז הִיא הֵטִיחָה:

"מַצַּב עֵינַי הוּרַע – וְזֹאת מִיָּד אוֹכִיחָה:

בְּטֶרֶם טִפּוּלְךָ – עֵינַי הָיוּ רוֹאוֹת

בְּכָל פִּנּוֹת־בֵּיתִי כְּבֻדָּה רַבָּה מְאֹד

וְאִלּוּ אַחֲרָיו – אֲבוֹי לִי: שׁוּב מִמֶּנָּה

אֲפִלּוּ עֲשִׂירִית עֵינַי לֹא תֶּחֱזֶינָה!"