חַיָּה אַחַת – מִתּוֹךְ מִשְׁגֶּה מִקְרִי –

פָּגְעָה בְּקֶרֶן בָּאֲרִי.

תַּגְמוּל אוֹתוֹ שַׁלִּיט הָיָה מָהִיר כְּסַעַר:

הֻטְּלָה עַל כָּל יְצוּר מַקְרִין

חוֹבַת גָּלוּת. מֻנָּה בֵּית־דִּין

לְיַד לִשְׁכַּת מִנְהַל־הַיַּעַר.

עָלָיו לִבְדּוֹק

כָּל רֹאשׁ כַּחֹק –

וְלַעֲנֹושׁ בְּכָל הַחֹמֶר:

כָּל קַרְנוּנִי חַיָּב בְּלִי אֹמֶר

לִגְלוֹת לָעַד בְּשֶׁל קַרְנָיו!

מִיָּד אֵימַת גֵּרוּשׁ נָפְלָה עַל הָאַרְנָב.

אָכֵן, אֶפְשָׁר לִשְׁאוֹל: מַדּוּעַ?

הֲרֵי הַגְּזָר עָלָיו לֹא חָל:

לוֹ אֵין קַרְנַיִם, כְּיָדוּעַ!

אַךְ הוּא בּוֹרֵחַ – וַחֲסָל.

“תָּמִיד” – הוּא מְהַרְהֵר – בְּלִשְׁכָּאוֹת כָּאֵלּוּ

הַלַּבְלָרִים הֵם אַכְזָרִים –

וְהָעִקָּר: נוֹכְלִים גְּמוּרִים!

מָה אֶעֱשֶׂה, אִם יִתְנַכֵּלוּ

בְּשֵׁם “קַרְנַיִם” לְזַכּוֹת

אֶת שְׁתֵּי אָזְנַי הָאֲרֻכּוֹת?

אַף אִם אֶצְדַּק בַּדִּין וְלֹא אִדּוֹן לְשֵׁבֶט –

הֵן תַּעַכְרֵנִי הַסַּחֶבֶת –

כִּי אוֹי לַחַי אֲשֶׁר יִשְׁקַע

בַּיָּם־הַנְּיָר שֶׁבַּלִּשְׁכָּה!"