אַל תְּקַוֶּה לַשָּׁוְא, נִתְפָּס לְחֵשֶׁק־פֶּתַע,
שֶׁתִּצְטַיֵּן בִּתְחוּם, שֶׁבּוֹ לֹא הִתְמַחֵיתָ!
בְּגֶדֶר כָּשְׁרְךָ פְּעַל־נָא, יְדִידִי:
עִסּוּק חָטוּף בַּכֹּל – רַק יְגִיעָה בִּכְדִי.
★
בֶּן־כְּפָר חָטַב עֵצִים בַּיַּעַר.
לִמְלֶאכֶת זוֹ מֻכְשָׁר גַּם בָּעַר.
גַּרְזֶן וּמֶרֶץ טוֹב
בָּאֶצְבָּעוֹת הָעֶשֶׂר –
דַּיָּם בִּשְׁבִיל לַחְטוֹב;
אֵין צֹרֶךְ בִּפְּרוֹפֶסּוֹר.
אַךְ מִשּׁוּם־מָה פִתְאֹם דִּמָּה אוֹתוֹ בֶּן־כְּפָר
כִּי חָרַשׁ־עֵץ הוּא וְנַגָּר.
גֵּאֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, הִפִּיל בְּיַעַר אֹרֶן
עָבֶה מְאֹד, יָשָׁר כְּתֹרֶן,
חָתַךְ גִּזְעוֹ, קִצֵּץ בַּדָּיו –
וּכְבָר בּוּל־עֵץ לוֹ בְּיָדָיו
גַּם תָּכְנִיתוֹ הִיא כְּבָר מוּכֶנֶת:
הוּא יַעַשׂ שֹׁקֶת מְצֻיֶּנֶת!
וְהוּא נוֹקֵר, חוֹרֵר, מַתְקִין שְׁקַעֲרוּרָה –
אַךְ אֵיזוֹ שֹׁקֶת אֲרוּרָה:
לָהּ, נְקוּבָה וַחֲרוּרָה,
אֵין שׁוּם צוּרָה! שַׁעֲרוּרָה!
שׁוּב בְּמַכּוֹת גַּרְזֶן כֻּלָּהּ מְקֻעֲקַעַת –
וְסוֹף הָעֵסֶק – בִּישׁ: הַשֹּׁקֶת מִתְבַּקַּעַת.
רַעְיוֹן חָדָשׁ בּוֹ מְנַצְנֵץ:
יֵשׁ לְקַדֵּר קְדֵרָה־שֶׁל־עֵץ!
הוּא אָץ, מֵזִּיעַ, מִתְאַמֵּץ,
אַךְ שׁוּב – כֵּלָיו לוֹ לְרוֹעֵץ;
בּוֹגֵד בּוֹ הַגַּרְזֶן, מוֹעֶלֶת הַמִּפְסֶלֶת –
וְהַקְּדֵרָה, אֲבוֹי, פְּגוּמָה וּמְקֻלְקֶלֶת.
אוּלַי, אִם רַע מַזַּל קְדֵרָה,
מַזָּל כַּף־אֹכֶל לֹא יֵרַע?
גַּם הִיא תִּהְיֶה לוֹ לְתוֹעֶלֶת:
יִגְמַע בָּהּ חֲמִיצָה וְגַם יֹאכַל דַּיְסָה!
וְדַעַת הָ“אֻמָּן” חָזְרָה וְנִתְפַּיְסָה.
וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? אָכֵן, בְּרֹב יָגִיעַ
אוֹתוֹ חָרָשׁ דָּגוּל אֶל מַשֶּׁהוּ הִגִּיעַ:
אֶת כַּף־הָעֵץ, אָמְנָם, קִלְקֵל –
אַךְ, בִּמְקוֹמָהּ, עָשָׂה… מַקֵּל.