קֻפָּה שֶׁל־כֶּסֶף – מָה עֶרְכָּה,

אִם הִיא נִטְמֶנֶת בַּקַּרְקַע?

כִּילַי בֶּן־טֶפֶשׁ חַי בְּלִי נַחַת

בַּאֲפֵלַת פִּנָּה נִדַּחַת.

הוּא חַי כְּפִי שֶׁחַי הַסָּב –

וּמְחַקֶּה אֶת מַעֲשָׂיו.

כִּזְקַן סָבוֹ, זְקָנוֹ צוֹמֵחַ:

כִּילַי אֵינֶנּוּ מִתְגַּלֵּחַ.

הוּא מַאֲמִין רַק בְּמָמוֹן –

וְהוּא סוֹמֵךְ רַק עַל מַטְמוֹן.

לִטְמוֹן – הֵחֵל אָבִיו שֶׁל סַבָּא:

כַּסְפוֹ בְּלִי־הֶרֶף לִקְבוּרָה בָּא.

אֶת מָסָרְתּוֹ הִמְשִׁיךְ הַסָּב –

וְכֵן הָאָב עַד סוֹף יָמָיו.

כְּשֶׁתּוֹרוּ לָמוּת הִגִּיעַ,

הִסְפִּיק בְּקֹשִׁי לְהוֹדִיעַ

(מַמָּשׁ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן)

מְקוֹם קִבְרוּ שֶׁל הַמָּמוֹן

לְזוּגָתוֹ – אוּלָם הִשְׁבִּיעַ

אוֹתָהּ לִשְּׁמוֹר עַל הַמַּטְמוֹן.

הִיא לֹא בַּגְדָה בְּצַוָּאָה זֹאת.

לְהֵפֶךְ: כֶּסֶף רַב נִגְנַז עוֹד,

כִּי מִנִּי אָז הַבֵּן הַבְּכוֹר

הוֹסִיף לִצְבוֹר וְגַם לִקְבּוֹר.

קְבוּרַת קֻפּוֹת עוֹדָהּ נִמְשֶׁכֶת

גַּם אַחֲרָיו: יוֹרְשׁוֹ, הַנֶּכֶד,

אַף הֶעֱמִיק אֶת קְבוּרָתָן – קָרוֹב־יוֹתֵר אֶל הַשָּׂטָן!