קֻפָּה שֶׁל־כֶּסֶף – מָה עֶרְכָּה,
אִם הִיא נִטְמֶנֶת בַּקַּרְקַע?
כִּילַי בֶּן־טֶפֶשׁ חַי בְּלִי נַחַת
בַּאֲפֵלַת פִּנָּה נִדַּחַת.
הוּא חַי כְּפִי שֶׁחַי הַסָּב –
וּמְחַקֶּה אֶת מַעֲשָׂיו.
כִּזְקַן סָבוֹ, זְקָנוֹ צוֹמֵחַ:
כִּילַי אֵינֶנּוּ מִתְגַּלֵּחַ.
הוּא מַאֲמִין רַק בְּמָמוֹן –
וְהוּא סוֹמֵךְ רַק עַל מַטְמוֹן.
לִטְמוֹן – הֵחֵל אָבִיו שֶׁל סַבָּא:
כַּסְפוֹ בְּלִי־הֶרֶף לִקְבוּרָה בָּא.
אֶת מָסָרְתּוֹ הִמְשִׁיךְ הַסָּב –
וְכֵן הָאָב עַד סוֹף יָמָיו.
כְּשֶׁתּוֹרוּ לָמוּת הִגִּיעַ,
הִסְפִּיק בְּקֹשִׁי לְהוֹדִיעַ
(מַמָּשׁ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן)
מְקוֹם קִבְרוּ שֶׁל הַמָּמוֹן
לְזוּגָתוֹ – אוּלָם הִשְׁבִּיעַ
אוֹתָהּ לִשְּׁמוֹר עַל הַמַּטְמוֹן.
הִיא לֹא בַּגְדָה בְּצַוָּאָה זֹאת.
לְהֵפֶךְ: כֶּסֶף רַב נִגְנַז עוֹד,
כִּי מִנִּי אָז הַבֵּן הַבְּכוֹר
הוֹסִיף לִצְבוֹר וְגַם לִקְבּוֹר.
קְבוּרַת קֻפּוֹת עוֹדָהּ נִמְשֶׁכֶת
גַּם אַחֲרָיו: יוֹרְשׁוֹ, הַנֶּכֶד,
אַף הֶעֱמִיק אֶת קְבוּרָתָן – קָרוֹב־יוֹתֵר אֶל הַשָּׂטָן!