עָיְפוּ רַגְלֵי־אָדָם מִטֹּרַח הָרִיצוֹת
עַל רְצִיפִים קָשִׁים, בַּחוֹל וּבַבִּצּוֹת;
סַבְלָנוּתָן פָּקְעָה אֵי־פַעַם
וְאֶל הָרֹאשׁ דִּבְּרוּ בְּזַעַם:
"מַדּוּעַ־זֶה תִּשְׁלוֹט עָלֵינוּ כְּרוֹדָן?
וְכִי הֶפְקֵר לֵךָ – רַגְלַיִם וּכְבוֹדָן?
בַּיּוֹם וְאַף בַּלֵּיל, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף
תַּעֲבִידֵנוּ, רֹאשׁ קְשֵׁה־עֹרֶף!
בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מַצָּב,
נָרוּץ אֶל כָּל אֲשֶׁר תְּצַו –
בְּסַנְדָּלִים, בְּנַעֲלַיִם,
בְּמַגָּפַיִם, עַרְדָּלַיִם…
תִּכְפֶּה עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר
עֲמַל־הַפֶּרֶךְ שֶׁל אָסִיר –
וּבְעַצְמְךָ תֵּשֵׁב לְמַעְלָה,
וְהַטִּרְחָה מִמְּךָ וָהָלְאָה.
תָּשִׂיחַ בְּאָפְנָה, בְּעִנְיְנֵי־חֶבְרָה,
בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַנּוֹחַ אוֹ הָרָע.
אַף בָּנוּ, לִפְעָמִים, בְּלֵצָנוּת תָּשִׂיחָה,
וְלֹא אַחַת נִסְפּוֹג עֻקְצֵי־לִגְלוּג מִפִּיךָ.
הַכְּלָל, תִּרְאֵנוּ כְּהֶפְקֵר,
כִּכְלִי־מִשְׂחָק וְלֹא יוֹתֵר!"
– “שִׁתְקוּ־נָא, חֲצוּפוֹת!” – הָרֹאשׁ אוֹתָן הִפְסִיק –
"וָלֹא – עַל כָּרְחֲכֶן מִיָּד אֶתְכֶן אַשְׁתִּיק!
הַתְמַגְּרוּ שִׁלְטוֹן־הַקֶּבַע,
אֲשֶׁר נִתַּן לִי מִן הַטֶּבַע?"
– "אָכֵן, נוּכַל עוֹד לְהַשְׁלִים
עִם הֱיוֹתְךָ בֵּין הַמּוֹשְׁלִים.
אַךְ, לְפָחוֹת, אַל־נָא תַּפְרִיֽז עוֹד
בַּהֲבָלִים אוֹ בְּקַפְּרִיֽזוֹת!
אִם יֵשׁ לֵךָ, אָמְנָם, הַזְּכוֹת לִהְיוֹת מוֹשֵׁל,
הֲרֵי גַם לָנוּ יֵשׁ… הַזְּכוּת לְהִכָּשֵׁל.
וְאִם הָרֶגֶל – יִקָּרֶה לָהּ
בַּדֶּרֶךְ נֶגֶף: צוּר אוֹ סֶלַע –
אוּלַי, אַתָּה תִּהְיֶה זָב דָּם,
הוֹד מַלְכוּתְךָ, הָרֹאשׁ הָרָם!"
*
כָּל אִישׁ וָאִישׁ מֵבִין, מָה רֶמֶז הֶעֱלֵיתִי,
אַךְ – הַס מִלְּפָרֵשׁ! הַמְּפַטְפֵּט הוּא פֶּתִי.