עַל דְּבַר־אֱמֶת וּדְבַר־מוּסָר,

שֶׁהֵם אוֹיְבֵי מַלְכֵי־הָרֶשַׁע,

שַׁלִּיט עָרִיץ הִרְשִׁיעַ שַׂר:

גַּרְדּוֹם – עָנְשׁוֹ עַל זֶה הַפֶּשַׁע.

בִּקֵּשׁ הַשַּׂר־הַפִילוֹסוֹף

מֵאֵת מַלְכּוֹ, לִפְנֵי הַסּוֹף,

שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ לְהוֹפִיעַ

וּלְהַשְׁמִיעַ

אֶת קוֹלוֹ:

לֹא לְבַקֵּשׁ חֶמְלָה – חָלִילָה, לֹא וָלֹא!

חֶפְצוֹ – רַק לְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ מְשָׁלוֹ.

הַמֶּלֶךְ, שֶׁגָּזַר דִּינוֹ בִּמְלוֹא־הַחֹמֶר,

נֵאוֹת לַבַּקָּשָׁה. פָּתַח הַשַּׂר וַיֹּאמֶר:

הָיֹה הָיָה יַלְדּוֹן פָּרוּעַ וּפִרְאִי.

רָאָה הוּא יוֹם אֶחָד אֶת פַּרְצוּפוֹ בִּרְאִי –

וְנִתְמַלֵּא חֵמָה בּוֹעֶרֶת

עַל צוּרָתוֹ הַמְּכֹעֶרֶת.

מִיָּד תָּפַס פַּטִּישׁ. הַךְ! – וְהָרְאִי נִשְׁבָּר.

שָׂמֵחַ הַפִּרְחָח עַל נְקָמָה נִצַּחַת.

אַךְ – אוֹי! – לְמָחֳרָת מַרְאֶה לוֹ הַנָּהָר

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַנֶּאֱלַחַת.

שׁוּב אֵין מָנוֹס מִן הַכְּלִמָּה!

שׁוּב לֹא תּוֹעִיל לוֹ נְקָמָה:

אֶת הַנָּהָר, אֲשֶׁר יָצַֽר יָהּ,

אֵין לְהַשְׁמִיד כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!

בּוֹשׁ, הַשַּׁלִּיט! אֲנִי – הָרְאִי:

תּוּכַל לִשְׁבּוֹר מַכְשִׁיר אַרְעִי;

אַךְ יֵשׁ נָהָר גָּדוֹל, הַמְכֻנֶּה הִיסְטוֹרְיָה –

וְהוּא שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ קַטֵּגוֹרְיָה".

*

הַמֶּלֶךְ זֻעֲזַע; רָשְׁמוֹ הָיָה כַּבִּיר.

לַשַּׂר נָתַן הוּא דְרוֹר וְאשֶׁר תַּחַת־שֶׁמֶשׁ…

חַכּוּ מְעַט, סְלִיחָה! – חִיְּבוֹ גָּלוּת־סִיבִּיר:

וָלֹא – יַחְשׁוֹב כָּל אִישׁ: מָשָׁל הוּא וְלֹא מֶמֶשׁ!