“שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!” – אוֹמֶרֶת הַקּוּקִית

לַיַּרְגָּזִי וְלַחוֹחִית:

"דִּבְרֵי־אֱמֶת בְּפִי – אֵינֶנִּי שַׁקְרָנִית.

הָיִיתִי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

בְּיַעַר־עַד אַדִּיר, בִּקְצֵה־הַמְּדִינָה.

שָׁמַעְתִּי שָׁם לָרִאשׁוֹנָה

זִמְרַת זָמִיר. הַפְלֵא וָפֶלֶא!

גַּם זִמְרָתִי מְצֻיָּנָה,

אוּלָם הַהִיא – זִמְרָה שׁוֹנָה:

הִיא מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ!

מַמָּשׁ נָמוֹג הַלֵּב מֵאשֶׁר

עֵת הַזָּמִיר בִּמְלוֹא־קוֹלוֹֽ שָׁר!

וּמֶה עָרֵב גַּם שֵׁפֶל־צְלִיל,

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה – שׁוֹמְעוֹ מֻקְסָם כָּלִיל…

מַה לְעֻמַּת זָמִיר – חָלִיל?

כֻּלִּי הִתְפָּעֲלוּת!.. אוֹדֶה וְלֹא אַסְתִּירָה:

גַּם פִּי לָמַד, סוֹף־סוֹף, לָשִׁיר

בְּנֹסַח זֶה שֶׁל הַזָּמִיר.

כָּמוֹהוּ בְּדִיּוּק בְּאָזְנֵיכֶם אָשִׁירָה.

רוֹצִים אַתֶּם?" – “נִשְׁמַע!”

– "וּבְכֵן, שִׁתְקוּ, חַכּוּ!

הֲרֵינִי מַתְחִילָה: קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ!"

*

לֹא פַּעַם צְלִיל דּוֹמֶה יַשְׁמִיעוּ בְּקוֹלָם

מְתַרְגְּמֵי שִׁירָה שֶׁל גְּאוֹנֵי־עוֹלָם.