“שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!” – אוֹמֶרֶת הַקּוּקִית
לַיַּרְגָּזִי וְלַחוֹחִית:
"דִּבְרֵי־אֱמֶת בְּפִי – אֵינֶנִּי שַׁקְרָנִית.
הָיִיתִי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה
בְּיַעַר־עַד אַדִּיר, בִּקְצֵה־הַמְּדִינָה.
שָׁמַעְתִּי שָׁם לָרִאשׁוֹנָה
זִמְרַת זָמִיר. הַפְלֵא וָפֶלֶא!
גַּם זִמְרָתִי מְצֻיָּנָה,
אוּלָם הַהִיא – זִמְרָה שׁוֹנָה:
הִיא מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ!
מַמָּשׁ נָמוֹג הַלֵּב מֵאשֶׁר
עֵת הַזָּמִיר בִּמְלוֹא־קוֹלוֹֽ שָׁר!
וּמֶה עָרֵב גַּם שֵׁפֶל־צְלִיל,
בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה – שׁוֹמְעוֹ מֻקְסָם כָּלִיל…
מַה לְעֻמַּת זָמִיר – חָלִיל?
כֻּלִּי הִתְפָּעֲלוּת!.. אוֹדֶה וְלֹא אַסְתִּירָה:
גַּם פִּי לָמַד, סוֹף־סוֹף, לָשִׁיר
בְּנֹסַח זֶה שֶׁל הַזָּמִיר.
כָּמוֹהוּ בְּדִיּוּק בְּאָזְנֵיכֶם אָשִׁירָה.
רוֹצִים אַתֶּם?" – “נִשְׁמַע!”
– "וּבְכֵן, שִׁתְקוּ, חַכּוּ!
הֲרֵינִי מַתְחִילָה: קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ!"
*
לֹא פַּעַם צְלִיל דּוֹמֶה יַשְׁמִיעוּ בְּקוֹלָם
מְתַרְגְּמֵי שִׁירָה שֶׁל גְּאוֹנֵי־עוֹלָם.