“לְאָן זֶה רוֹץ תָּרוּץ? מִמִּי, דּוֹדִי, תִּבְרָחָה?” –

שָׁאַל מַרְמִיט מִפִּי שׁוּעָל.

– "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל: נָפַלְתִּי, אַחָא,

קָרְבָּן לְשֶׁקֶר מְנֻוָּל

וְנִתְחַיַּבְתִּי, בַּתִּסְבֹּכֶת,

חוֹבַת־גָּלוּת עַל חֵטְא שֶׁל שֹׁחַד.

שָׁמַעְתָּ, בְּוַדָּאִי: מִנּוּ אוֹתִי לִהְיוֹת

שׁוֹפֵט־שָׁלוֹם בְּלוּל־עוֹפוֹת.

בִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ זוֹ פֵּרַכְתִּי גוּף וָמֹחַ,

הִדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי מֵאֹכֶל וּמָנוֹחַ,

לֵילוֹת עָשִׂיתִי כַּיָּמִים –

וּרְאֵה: בִּשְׂכַר כָּל זֶה – אוֹתִי מַאֲשִׁימִים!

וְהַסִּבָּה? – דִּבָּה! אֱמוֹר, הֲיֵשׁ אֲפִילוּ

צַדִּיק אֶחָד בַּדּוֹר, עָלָיו לֹא יַעֲלִילוּ?

אֲנִי – וְשֹׁחַד! אֱלֹהִים!

הֲיֵשׁ עוֹד שֶׁקֶר כֹּה מַדְהִים?

אֲנִי אֶמְעַל? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?

אֱמוֹר בְּעַצְמְךָ, הָעֶד־נָא בִּטְוּבְךָ,

הַאִם אַתָּה עָלַי יוֹדֵעַ

דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה?"

– חָלִילָה! וְאוּלָם – רַבּוֹת רָאִיתִי, רֵעַ,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפְךָ".

*

יֵשׁ וְנוֹשֵׂא־מִשְׂרָה יַשְׁמִיעַ אֲנָחָה

כְּאִישׁ, אֲשֶׁר כִּיסוֹ שָׁכַח צוּרַת־מַטְבֵּעַ,

וּבֶאֱמֶת כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ

שֶׁאֵין לוֹ הוֹן: לֹא בִּירֻשָּׁה,

לֹא מִנְּדֻנְיָה שֶׁל הָאִשָּׁה;

וּשְׂכַר פָּקִיד – עִנְיָן יָגֵעַ.

וּבְכֵן, אֶבְיוֹן וָרָשׁ – וּרְאֵה לְפֶתַע נֵס:

הִנֵּה רָכַשׁ מִגְרָשׁ, הִנֵּה קָנָה פַּרְדֵּס.

אָמְנָם, עַל פִּי מִשְׁפָּט מְאוּמָה לֹא תּוֹכִיחַ,

אַךְ סְפוֹר־נָא, מַה יוֹצִיא – וּמְנֵה־נָא, מָה יַרְוִיחַ…

אֵיךְ לֹא תַּגִּיד עָלָיו אֵפוֹא,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפוֹ?