“הוֹי, תַּרְנְגוֹל חָבִיב, קוֹלְךָ כְּלִיל עֹז וָיֹפִי!”

– "וְאַתְּ, בַּת־חֶמֶד, קוּקִיָּה,

בְּזִמְרָתֵךְ כָּל לֵב תִּכְשֹׁפִי:

כָּל־כָּךְ צְלוּלָה הִיא, נְקִיָּה…"

– "לְךָ שְׂמֵחָה אֲנִי, בֶּן־חַיִל,

לְהַאֲזִין יוֹמָם וָלַיִל!"

– וְאָנֹכִי, בְּהֵן־צִדְקִי,

עָצוּב כָּל עֵת שֶׁתִּשְׁתְּקִי:

לִבִּי, יְפֵיפִיָּה, יוֹצֵא אֶל סִלְסוּלַיִךְ!

וּבֶאֱמֶת, מִנַּיִן לָךְ

קוֹל צַח וְזַךְ וְרַךְ כָּל־כָּךְ?

אֲפִילוּ הַזָּמִיר לֹא בָּא לְקַרְסֻלַּיִךְ!"

– "תּוֹדָה לְךָ, יְדִיד! אָכֵן, בְּלֵב טָהוֹר

גַּם אָנֹכִי אוּכַל לֵאמוֹר:

הִפְלֵאתָ זֶמֶר שִׁבְעָתַיִם

מֵעוֹף גַּן־עֵדֶן בַּשָּׁמַיִם!"

– שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!" – אָמַר לָהֶם אַנְקוֹר

"גַּם אִם תּוֹסִיפוּ וְתָעִידוּ

עַל זִמְרַתְכֶם עַד שֶׁתַּצְרִידוּ,

הִיא, גַּם אַחְרֵי הַתִּשְׁבָּחוֹת,

תִּהְיֶה קְלוֹקֶלֶת לֹא פָּחוֹת!.."

וּמִפְּנֵי מָה כָּל־כָּךְ הִבְרִיקוּ

שִׁבְחֵי קוּקוּֽ לְקוּקוּרִיֽקוּ?

מִפְּנֵי אוֹתָהּ סִבָּה חֻקִּית,

כִּי הוּא שִׁבַּח אֶת הַקּוּקִית.