חֲצִי־יוֹבֵל שָׁנִים כִּהֵן

בְּתַפְקִידוֹ זָמִיר בְּיַעַר.

גַּם אִישׁ בְּגִיל כָּזֶה לֹא נַעַר,

וְהַזָּמִיר – לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

כָּל צִפֳּרֵי־הָרן בֵּרְכוּ אֶת הַשָּׁכֵן.

כָּל חֹרֶשׁ בַּסְּבִיבָה שִׁגֵּר אֵלָיו מִשְׁלַחַת –

וּבִמְסִבַּת כָּל אֵלֶּה יַחַד

עָרְכוּ מֵיטַב מֻמְחֵי־הַשִּׁיר

קוֹנְצֶרְט לִכְבוֹד אוֹתוֹ זָמִיר.

עוֹף־אֲחַשְׁתְּרָן מֵחֵיל־הַקֶּשֶׁר

הֵבִיא בְּרָכָה מֵאֵת הַנֶּשֶׁר.

חֲתַן־הַחֲגִיגָה – עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר:

לֹא שָׁוְא עֲמַל־חַיָּיו, לֹא לְחִנָּם הוּא שָׁר…

כָּל הָאוֹרְחִים צִיְּצוּ בִּבְלִיל־קוֹלוֹת שָׂמֵחַ…

רַק הָעוֹרֵב רָגַז – וּפִיו הָיָה צוֹרֵחַ:

"לִי כְּבָר מָלְאוּ מֵאָה שָׁנִים –

אַךְ לִי לֹא קָמוּ “יַבְּלָנִים”.

וְהֵן קוֹלִי חָזָק פִּי־שְׁנַיִם!

גַּם מְבַקֵּר וָתִיק – יַנְשׁוּף

אוֹתִי שִׁבֵּחַ שׁוּב וָשׁוּב

עַל קוֹל אַדִּיר מַרְהִיב־אָזְנַיִם!

אָכֵן, אֲנִי – אַלּוּף הַשִּׁיר,

אַךְ “מְיַבְּלִים” – אֶת הַזָּמִיר!

*

הִנֵּה אֲנִי כּוֹתֵב עַל עוֹף, חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ –

וּפֶלֶא: בְּמַכָּר תָּמִיד יִקְלַע הָרֶמֶז.