שָׂבַע אָבָק הַמַּטְאֲטֵא –
וְעַז חֵפְצוֹ לְהִתְבַּטֵּא:
“מַסְפִּיק!” – אוֹמֵר הוּא: "לֹא תִּדְרוֹֽךְ עוֹד
רַגְלִי בְּרֶפֶשׁ וְלִכְלֹכֶת!
חֲסָל! הַיּוֹֽם עוֹד אֶתְפַּטֵּר!
אֶרְחַץ זְרָדַי וְאֶתְנַעֵר,
אֶפְרוֹשׁ לְנֹפֶשׁ הַזָּוִיתָה –
וְלֶחָצֵר אַף לֹא אַבִּיטָהּ.
יִגְדַּל נָא תֵּל הָאַשְׁפַּתּוֹת!
יִצְמַח עַד גֹּבַהּ שְׁתֵּי דְיוֹטוֹת!
שׁוּב לֹא אָזוּז! כַּמָּה טָרַחְתִּי,
כַּמָּה אֻבַּקְתִּי, נִתְלַכְלַכְתִּי –
וּמָה שְׂכָרִי? לְמִי אִכְפַּת
גּוֹרַל הַכְּלִי הַמְרֻפָּט?
לֹא, לֹא!" – סִיֵּם כִּמְעַט בְּבֶכִי:
"שׁוּב לֹא עִסְקִי – אָבָק וָסֶחִי.
חַפְּשׂוּ לָכֶם טִפֵּשׁ אַחֵר!"
פִּתְאֹם – הֵצִיץ אֶל הֶחָצֵר.
נִרְאָה שָׁם גַּל אַשְׁפָּה וּפְסֹלֶת.
כְּחֵץ זִנֵּק הַמַּטְאֲטֵא –
וְשׁוּב טִאטֵא, נִקָּה, חִטֵּא,
גֵּרֵד, קִרְצֵף עַד קְצֶה־הַיְכֹלֶת…
הוּא לֹא יַשְׁאִיר לִכְלוּךְ נִבְזֶה!
כָּךְ הוּא נוֹצַר – וְזֶהוּ זֶה!