תִּגְרַת הַזְּאֵב וְהַקִּפּוֹד

גָּרְמָה לִסְבַךְ גָּדוֹל מְאֹד.

בְּאֵין עֵדִים, קָרְאוּ עוֹרְבִים, שׁוֹפְטֵי־הַצֶּדֶק,

רוֹפֵא חָשׁוּב – יַנְשׁוּף – לְשֵׁם מִבְחָן וָבֶדֶק.

וּבַבְּדִיקָה נִגְלָה הַסּוֹד –

כִּי הָאָשֵׁם הוּא הַקִּפּוֹד:

שׁוּם סִמָּנֵי־פְּגִיעָה בּוֹ לֹא נִתַּן לִקְבּוֹעַ –

וְהַמִּסְכֵּן הַזְּאֵב נִדְקַר בְּכָל הַלֹּעַ.

וּבְכֵן, בָּרוּר: הַזְּאֵב – קָרְבָּן,

וְהַקִּפּוֹד הָרַע – תּוֹקְפָן.