מי כמוך

יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,

מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ?

אֲצִילִים אַנְשֵׁי תּוּשִׁיּוֹת

אַהֲבוּ הַנְּפָשׁוֹת לְהַחְיוֹת,

כִּבְנֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת –

סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ.

בְּיָהּ צוּר עוֹלָמִים,

הוֹדִיעַ דָּת לְבָנִים תְּמִימִים,

לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל הָעַמִּים

וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, הַלְלוּ-יָהּ.

גְּדֻלָּתוֹ עַל כֹּל גָּדְלָה

וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשְׁלָה

וִיהַלֲלוּהוּ מַטָּה וּמַעְלָה –

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ.

[…..] הַקּוֹצְרִים קָצְרוּ

וְלַעֲמֹד כֹּחַ לֹא עָצְרוּ,

צְעָדַי לְצָרַי אִם יֵצְרוּ –

עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.

הוֹאִילוּ, מַשְׂכִּילִים, וּקְחוּ

עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשַׁבְּחוּ

וְשַׁעֲרֵי צֶדֶק לִי פִתְחוּ,

אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ.

וֶאֱמֶת, קָצְרָה דַעְתִּי

וּמַעֲשִׂים אֵין אִתִּי,

אָכֵן, כְּפִי יְכָלְתִּי

אֲסַפֵּר מַעַלְלֵי יָהּ.

זָחַלְתִּי עֵת תְּחַוֶּה,

וְחֶסֶד אֶשָּׂא עֵת תְּקַוֶּה

לִשְׁמוֹ, וּלְזִכְרוֹ תְאַוֶּה –

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, הַלְלוּ-יָהּ.

חָמַד לְהִתְלוֹנֵן בְּצִלּוֹ

וְחָשַׁק לִבִּי לְהִלּוֹ,

מֵאָז הוֹדִיעַ גָּדְלוֹ

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ, הַלְלוּ-יָהּ.

טַהֵר עַצְמְךָ לְעָבְדֶנּוּ

וּכְבוֹדְךָ כַּבֵּד יְכַבְּדֶנּוּ,

חַיָּה כְּמוֹ אַתְּ תּוֹדֶנּוּ –

וְלֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ.

יָסַד נִבְרָאָיו עַל קַו

והוא לֹ[מ…]ל לְחוֹשְׁקָיו –

בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו

וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, הַלְלוּ-יָהּ.

כֹּחוֹ סָעַד יְדִידִים

בְּצֵאתָם מִבֵּית עֲבָדִים,

עֲטָרָם בְּפִקּוּדִים נֶאֱמָנִים –

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ.

לִכְבוֹדוֹ תְּחִלָּה בְרָאָם

וּלְמַעַן שְׁמוֹ הוֹצִיאָם

וּבְחַסְדּוֹ לְצִיּוֹן הֱבִיאָם –

שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ.

מָרוּ וְעִצְּבוּ דְּבָרוֹ –

וְהִשְׁלִיכָם מִבֵּית הֲדָרוֹ,

וּבְנוֹ – בְּאַפּוֹ יִסְּרוֹ;

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ, יָּהּ.

נְסָה אוֹר פָּנֶיךָ

עָלֵינוּ, וְיֵרָא רְצוֹנֶךָ;

כִּי מִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ?

סֵעֲפוּנִי זֵדִים, עִוְּדוּנִי

וּלְאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת הוֹרִידוּנִי,

כִּמְעַט מִגּוֹי יַכְחִידוּנִי,

וַיֹּאמְרוּ: ׳לֹא יִרְאֶה-יָהּ!׳

עָנִיתִי בְחָפְזִי לְאוֹיַבְתִּי:

׳אִם מֵאַרְמוֹנִי עֻזַּבְתִּי

וּבְתוֹךְ לְבָאִים שָׁכַבְתִּי –

עָזִּי וְזִמְרַת-יָהּ!׳

פְּדוּת יִקְרָא לְחוֹכֵי לוֹ,

נוֹחִיל עַד יָבֹא שִׁילוֹ,

יִכְלוּ הַשּׂוֹטְנִים בְּיוֹם הִלּוֹ –

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ.

צַדִּיק הוּא כִּי אָרִיב אֵלָיו,

וְאִם גֵּרְשָׁנִי מִצְּלָלָיו –

עוֹד יְשַׁכְּנֵנִי בְּאָהֳלָיו;

יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ.

קָמִים יַשְׁמִיד כְּשַׁיִת –

וְצַדִּיקִים יִפְרְחוּ כְּזַיִת,

מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת,

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּ-יָהּ.

רוּחַ יְיָ דִּבֶּר

בִּנְבִיאָיו, לְיִשְׁעוֹ לְשַׂבֵּר,

וְעָלַי חַסְדּוֹ לְגַבֵּר –

וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם, הַלְלוּ-יָהּ.

שׁוֹכֵן גּוּשׁ עָפָר –

יְקִימֶנּוּ, וְנַחְלָתוֹ תִּשְׁפָּר,

זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר

וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל-יָהּ.

תָּמִיד יְהַלֲלוּ יְצוּרִים כֻּלָּם

׳בָּרוּךְ יְיָ׳, בְּשִׁירָם וּמַהֲלָלָם,

׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם!׳

וְאָמַר כָּל הָעָם: אָמֵן, הַלְלוּ-יָהּ!׳