לוגו
תּוֹמִי אֶטְקִינְס
תרגום: חנניה ריכמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְפֻנְדָּק, לִגְמוֹעַ כּוֹס שֵׁכָר,

אַךְ הַמּוֹזֵג רָאָה מַדַּי – אָמַר לִי “אִי־אֶפְשָׁר!”

הַבַּחוּרוֹת לְיַד הַבָּאר פָּרְצוּ בִּצְחוֹק טִפְּשִׁי.

יָצָאתִי חוּצָה בְּחֶרְפָּה – וְסַחְתִּי לְנַפְשִׁי:


הוֹי, תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, פּוֹחֵז הוּא וְרֵיקָא!

אַךְ “מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה;

עִם אַזְעָקָה, הַבַּחוּרִים, עִם קוֹל־הָאַזְעָקָה,

“הוֹ, מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה.


אֲנִי, פִּכֵּחַ כְּנָזִיר, נִכְנָס לְתֵּאַטְרוֹן.

אֶזְרָח שָׁתוּי קִבֵּל כֻּרְסָה, אַךְ לִי – מָקוֹם אַחְרוֹן.

אֶל הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן שְׁלָחוּנִי לַעֲמוֹד –

אוּלָם בִּקְרָב יִתְּנוּ לִי חִישׁ מָקוֹם קִדְמִי מְאֹד.


כִּי תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, כָּל חוּג אוֹתוֹ מוֹצִיא.

אוּלָם “לְאֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” – כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי;

מַפְלִיג הַצִּי, הַבַּחוּרִים, לִקְרָב מַפְלִיג הַצִּי;

“לְמִיסְטֶר אֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי.


מְעוֹרְרִים בָּכֶם זִלְזוּל מַדֵּינוּ הַזּוֹלִים –

אַךְ אֶת שְׁלוֹמְכֶם יוֹמָם וָלֵיל שׁוֹמְרִים הַחַיָּלִים;

זוֹל לַעַג־זוֹל מִבֶּגֶד־זוֹל – וְקַל הוּא לְכַבֵּד

חַיָּל שָׁתוּי בְּמַדְחֵפוֹת מִצְּעוֹד בִּזְוָד כָּבֵד.


כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – בּוֹ מְהַתְּלִים בְּלִי סוֹף!

אַךְ הוּא “בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר” – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף;

רוֹעֵם הַתֹּף, הַבַּחוּרִים, בַּקְּרָב רוֹעֵם הַתֹּף;

אַךְ הוּא בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף.


אֵינֶנּוּ חֶבֶר־גִּבּוֹרִים, אַךְ גַּם – לֹא אֲסַפְסוּף.

אֵין אָנוּ אֶלָּא רַוָּקִים בִּקְסַרְקְטִין צָפוּף.

וְאִם בְּמַשֶּׁהוּ חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, רַוָּקִים –

סִלְחוּ, אַךְ אֵין בַּקְסַרְקְטִין קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים.


כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – מֵאָה פְּגָמִים בּוֹ יֵשׁ,

אַךְ “לֵךְ קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ;

אִם תִּפָּתַח, הַבַּחוּרִים, בִּשְׂדֵה־הַקְרָב הָאֵשׁ,

“צְעַד קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ.


הִבְטִיחוּ לָנוּ אֻלְפָּנִים, שִׁפּוּר־מָזוֹן וְעוֹד.

אַךְ הָבוּ לָנוּ קֹדֶם־כֹּל קְצָת יַחַס שֶׁל כָּבוֹד!

בִּמְקוֹם לִתְחוֹב אֶת חָטְמְכֶם בִּפְסֹלֶת בַּמִּטְבָּח,

הַרְאוּ כִּי אֵין מַדֵּי־חַיָּל חֶרְפָּה לְשׁוּם אֶזְרָח.


כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – “יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!”

אַךְ הוּא “מַצִּיל־הַמְּדִינָה”, אִם דָּם מַתְחִיל נוֹזֵל.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – חַיָּיו בְּזִיל־הַזּוֹל,

אַךְ תּוֹמִי אֶטְקִינְס – לֹא טִפֵּשׁ, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל!