פְּיֶרוֹ עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַגַּן
בְּזִיו הַלְּבָנָה;
מִצְּלִילֵי־כֶּסֶף שֶׁל נִבְלוֹ
רוֹקֵם הוּא מַנְגִּינָה.
פְּיֶרוֹ חוֹשֵׁב כִּי בִּשְׁבִילִי
הַזֶּמֶר יְנֻגַּן,
אוּלָם אֲנִי שְׁכוּחָה כָּלִיל
בְּצֵל הַדֻּבְדְּבָן.
וְרָדִים, שׁוֹמְעֵי פְּיֶרוֹ, יוֹדְעִים
הַסּוֹד לַאֲשׁוּרוֹ:
אֲהוּבָתוֹ הִיא נְגִינָה,
אַךְ אֲהוּבִי – פְּיֶרוֹ.