הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:
רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד כִּי חֲבָל שֶׁבָּא סְתָו
כִּי אַתָּה מִצְטַעֵר שֶׁהַקַּיִץ עָבַר,
כִּי הָיָה בּוֹ דְבַר־מָה… אֵין לוֹ שֵׁם לַדָּבָר…
וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לָאו,
מַה יִחֵד וְהִבְדִּיל קַיִץ זֶה מִקּוֹדְמָיו?
תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:
זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"
הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”
הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:
כִּי זָכוּר לְךָ יוֹם, בּוֹ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו;
וּבִשְׁעַת הַטִּיּוּל בִּשְׁבִילֵי־יְעָרוֹת
נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַשְּׁבִילִים בְּזִרְמֵי־מְטָרוֹת;
וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מֵעַל פֶּלֶג עָכוּר –
וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם גַּם לִי זֶה זָכוּר?
תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:
זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"
הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”
הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:
כִּי מֵאָז – בְּשִׁירָה לְבָבְךָ מְכֻשָּׁף:
כִּי מֵאָז – חֶלְקְךָ עִם חוֹלְמִים וְהוֹזִים
וְהִתְחַלְתָּ פִּתְאֹם לַחֲרוֹז חֲרוּזִים…
וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לֹא,
שֶׁאֲפִילוּ קוֹלְךָ – נִשְׁתַּנָּה צִלְצוּלוֹ?
תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:
זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"
הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”
אָז אָמַרְתִּי: "אֵדַע, מָה תֹּאמְרִי לִי עַכְשָׁו:
שֶׁאֲנִי כְּטַרְדָּן בְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב:
שֶׁסָּבַלְתְּ וְשָׁתַקְתְּ –
כִּי חָסֵר אֲנִי טַקְט;
שֶׁעִם־זֹאת אֲנִי תָּם כְּאַחַת הַכְּבָשׂוֹת;
שֶׁבְּגֹּלֶם כָּמוֹנִי מַצְחִיק לַחֲזוֹת –
וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת… וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת
מוּכָנָה לְקַבְּלֵנִי
כְּפִי שֶׁהִנֵּנִי.
תְּנִי עַתָּה מַעֲנֵךְ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:
זֹאת רָצִית לִי לוֹמַר?"
הִיא הֵשִׁיבָה לִי: “כֵּ־ן…”