(מִתּוֹךְ “אַגָּדַת פְרִיטְיוֹף”)
כְּחוּג פֶּרֶס טוֹרֵף בִּמְעוּפוֹ הָאֵיתָן,
פְרִיֽטְיוֹף חָג עַל הַיָּם הָרָחָב;
וְחֻקַּת אַבִּירִים הוּא קָבַע וְנָתַן
לְאֶחָיו – חֲבוּרַת מַלָּחָיו:
"אַל תִּישַׁן בְּצֵל גַּג בֵּין כָּתְלֵי אֳנִיָּה,
כִּי אוֹיְבֶיךָ אוֹרְבִים מִכָּל צַד;
וִֽיְקִינְג נָם עַל מָגֵן תַּחַת גַּג מֶרְחַב־יָהּ,
וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב־חַיִל, בַּיָּד.
לֹא אָרֹךְ בְּיַד טוֹר1 פַּטִּישׁוֹ הָרוֹעֵם,
גַּם הַסַּיִף שֶׁל פְרֵי1 הוּא קָצָר;
כֵּן יְהִי גַם דִּינְךָ: אִם אַמִּיץ הַלּוֹחֵם,
אָז כָּל חֶרֶב תַּגִּיעַ לַצָּר.
עִם סוּפָה – קוּם וּפְרוֹשׂ מִפְרָשִׂים עַד אֶחָד:
תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה לֹא קַיָּם!
אִם תָּעֵז לְקַפְּלָם, כִּי מִסַּעַר תִּפְחַד,
אָז מוּטָב שֶׁתִּטְבַּע פֹּה בַּיָּם!
שְׁמוֹר בַּת־חֶמֶד בַּחוֹף – לֹא בְּחֵיק אֳנִיָּה,
פֶּן תָּצוּד אֶת כֻּלְּךָ בְּחֶרְמָהּ;
כִּי אֵין בּוֹר מְסֻכָּן מִגֻּמָּה בְּלֶחְיָהּ,
וּקְוֻצּוֹת שֶׁלָּהּ – רֶשֶׁת־מִרְמָה.
עֵת רֹאשְׁךָ עוֹד צָלוּל, שְׁתֵה כְּכָל שֶׁתִּתְאַו!
יַיִן – שַׁי הָאֵלִים. אַךְ תִּזְכּוֹר:
הַנּוֹפֵל עַל הָאָרֶץ יָקוּם עַל רַגְלָיו,
אַךְ בַּיָּם אֵין תְּקוּמָה לַשִּׁכּוֹר!
אֳנִיַּת־הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַשְׁתָּ – תָּחֹן,
אַךְ הַמַּס – יַעֲלֶה וְיָבוֹא!
אַתָּה – מֶלֶךְ הַיָּם, וְהוּא – עֶבֶד מָמוֹן;
וְעָדִיף בַּרְזִלְּךָ מִזְּהָבוֹ!
הַשָּׁלָל יְחֻלַּק לְפִי פּוּר וְגוֹרָל –
אִם תַּפְסִיד, אַל תּוֹצִיא אַף מִלָּה!
וְאוּלָם הַמַּנְהִיג לֹא שֻׁתָּף לְשָׁלָל;
כָּל חֶלְקוֹ – אַךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה.
מוּל סְפִינַת־אַבִּירִים קוּם וּלְחַם בִּגְבוּרָה
עַד יִתַּם כָּל הַקְּרָב וְיִשְׁלָם.
אִם תִּסּוֹג לְאָחוֹר אַף כְּחוּט־שַׂעֲרָה –
לֹא שֶׁלָּנוּ אַתָּה לְעוֹלָם!
אִם צָרְךָ, מְנֻצָּח, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,
שׁוּב לֹא צַר הוּא – וְתֵן חֲנִינָה;
וּבְלִיַּעַל הוּא זֶה וְחֶרְפַּת לוֹחֲמִים,
שֶׁאָזְנָיו אֲטוּמוֹת לִתְחִנָּה.
זְכוֹר: אֵין אוֹת מְכֻבָּד מִפִּצְעֵי־מִלְחָמָה;
הִתְגָּאֵה בָּם וּזְקוֹף אֶת הָרֹאשׁ;
תֵּן לְדַם־פִּצְעֲךָ שֶׁיִּטּוֹף יְמָמָה –
וְרַק אָז אֶת הַפֶּצַע חֲבוֹשׁ!"
-
שְׁמוֹת אֵלִים בַּמִּיתוֹלוֹגִיָּה הַסְקַנְדִינַוִית. ↩