גאולה

׳אָמוֹן יִשְׂמַח כִּי קֵץ פְּדוּתוֹ

קָרוֹב, וְסָרָה כָּל מַחֲלָתוֹ,

וְכַחֲלוֹם הָיוּ יְמֵי גָלוּתוֹ –

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ.

בּוֹאוּ מִכָּל עֵבֶר, בָּנַי,

וְשׁוּבוּ כְקֶדֶם, שִׁבְטֵי הֲמוֹנַי,

וְיֹאמַר יְהוּדָה: אוֹרוּ עֵינַי,

הַפַעַם אוֹדֶה אֶת אֲדֹנָי!׳

רְאֵה, יְיָ, אֶת מַכְאוֹבִי –

וְלִי מִגִּלְעָד צֳרִי הָבִיא,

וְדַבֵּר דָּבָר עַל לְבָבִי,

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי.

הוֹצִיאֵנִי, אֵל, לַחָפְשִׁי,

יָרוּם רֹאשִׁי וְתָגֵל נַפְשִׁי,

וְאֶדְמֶה לְכַלָּה בְּבֵית מִקְדָּשִׁי,

כִּי עַתָּה יֶאֱהָבֵנִי אִישִׁי.

מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ,

וְרוּמָה, אֱלֹהִים, עַל שָׁמֶיךָ

וְחוּשָׁה לִגְאֹל אֶת עַמֶּךָ,

גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.