פזמון (בקרובה לשמיני עצרת)
אֱלֹהִים יַשְׁגִּיחַ מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ
לַחֲמֹל עַל אַרְצוֹ – וּמִי יַחֲמֹל בִּלְתּוֹ?
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וּבִרְכָּתוֹ
וּמְטַר גֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ.
בֶּאֱמֶת, שֵׁם כְּבוֹדְךָ מִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ,
וְסוֹד יוֹשֵׁב שפל […] יִדְרֹשׁ
אַתָּה תַעֲנֶה אֶת הַשָּׁמַיִם בְּרֹאשׁ –
וְהָאָרֶץ תִּתֵּן הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ
וְעֵץ הָשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ בְּעִתּוֹ.
רוּחוֹת רְצוֹנְךָ יְשֵׁנִים יְעוֹרֵרוּ
וּתְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל חֹדֶשׁ יְבַשֵּׂרוּ.
תְּחַיֶּה בְרוּאֶיךָ יַעַן יְזַמֵּרוּ –
עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ
וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
מָטִים וּשְׁפָלִים נְפִילִים נַעֲשׂוּ בִדְבָרוֹ,
הוּא יְצַוֶּה עָבָיו לְהַמְטִיר אֶת מְטָרוֹ,
כִּי יִתֵּן לְכָל אִישׁ מַחְסוֹרוֹ –
יִפְתַּח אֲדֹנָי לְךָ אוֹצָרוֹ
לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ.