אּם אֶת חַיַּי לֹא נָתַתִּי לָעָם,

לוּ עִנּוּי מוֹתִי מְמֻשָּׁךְ

יְחַלֶּה אֶת פְּנֵי הָאֵל הַנִּזְעָם,

כְּמִיתַת בִּתּוֹ שֶׁל יִפְתָּח.

וּבְבוֹא הַכּוֹרֵת לִכְרֹת אֶת נוֹפִי –

לוּ קוֹל גַּרְזִנּוֹ יִתְעָרָב

בְּקוֹלוֹת רִנָּה שֶׁל אַחִים עֲיֵפִים,

בְּשׁוּבָם בְּשָׁלוֹם מִן הַקְּרָב.

שבט, תרצ"א