מוּלוֹ מוֹטוֹת הַנּוֹדְדִים בְּלִי הֶרֶף

עַד כִּי עָיְפָה עֵינוֹ מֵהֲכִילָם.

כְּמוֹ צָבְאוּ עָלָיו מוֹטוֹת לָאֶלֶף

וְאֵין מֵעֵבֶר לַמּוֹטוֹת עוֹלָם.

דָּרְכוֹ קַלוֹת בְּרֶגֶל גְּמִישַׁת כֹּחַ

בְּצִמְצוּמוֹ הַצַּר שֶׁל הָעִגּוּל

הוּא כְּמָחוֹל שֶׁל אוֹן הָאָץ לִנְגֹּחַ,

אֲשֶׁר רָצוֹן כַּבִּיר מוּלוֹ כָּבוּל.

אַךְ יֵשׁ וְהַדֹּק שֶׁבְּבָבַת-הָעַיִן

דּוּמָם נִפְתָּח. אָז בָּהּ מַרְאֶה נִכְנָס,

חוֹלֵף בִּדְרִיכוּתָם שֶׁל הַגַּפַּיִם

הַחֲרִישִׁים, עַד אֶל הַלֵּב, וְגָז.

פריס, סוף 1902