הַטֶּבַע מַדְרִיךְ – וְכָל רֶגַע תָּחוּשׁ

קוֹלוֹ הַלָּחוּשׁ.

*

כּוֹכָב שֶׁבְּלֵב הָרָקִיעַ יִזְרַח,

אוֹמֵר: “הֱיֵה זַךְ!”

וְנֶשֶׁר, הָעָף בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

אוֹמֵר: “הֱיֵה רָם!”

דְּבוֹרָה הַטּוֹרַחַת לְמַעַן הַכֹּל,

אוֹמֶרֶת: “עֲמוֹל!”

וְעֵץ, הַמַּצִּיעַ פְּרִי־חֶמֶד לָרֹב,

אוֹמֵר: “הֱיֵה טוֹב!”

קְנֵה־סוּף, הָרוֹכֵן תַּחַת סַעַר זוֹעֵם,

סָח: “דַּע לְרַחֵם!”

וּפֶרַח – בְּרֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַטּוֹב –

סָח: “דַּע לֶאֱהוֹב”!"

נָהָר, הַשּׁוֹמֵר אֲפִיקוֹ מִסְּטִיּוֹת,

סָח: “דַּע נָא לִחְיוֹת!”

וְכָל עֲלֵה־סְתָו הַנּוֹשֵׁר בְּעַצְבוּת,

סח: “דַּע גַּם לָמוּת!”

*

וּדְבַר כֻּלָּם יַחַד, עַל אַף יִחוּדָם:

“הֱיֵה נָא אָדָם!”