חַקְלַאי בַּחֲלוֹמִי אָמַר לִי: "לַחְמְךָ
יַצֵּר בְּמוֹ־יָדְךָ – זְרַע, קְצוֹר, הָבֵא הַגֹּרְנָה!"
אוֹרֵג אָמַר: “אֱרוֹג אֶת בִּגְדְּךָ וּתְפוֹר נָא!”
בַּנַּאי אָמַר: “הָקֵּם בֵּיתְךָ בְּעַצְמְךָ!”
מְזֻעֲזָע פִּתְאֹם מֵחֵרֶם הַבְּרִיּוֹת,
גַּלְמוּד וּמְנֻדֶּה, נוֹאָשׁ וְּרֵפֶה־יָדַיִם,
נָשָׂאתִי תַּחְנוּנַי לְרַחֲמַי־שָׁמַיִם,
אַךְ אוֹי לִי: בְּדַּרְכִּי אָרְבוּ לִי אֲרָיוֹת.
פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי… כְּלוּם זֶה חֲלוֹם אוֹ מֶמֶשׁ?
שָׂדוֹת עוֹטִים קָמָה, הַמַּזְהִיבָה בַּשֶּׁמֶשׁ;
כָּל אִישׁ־מְלָאכָה עָמֵל: בְּפֶלֶךְ, עַל סֻלָּם…
מַחְשֶׁבֶת־עֲנָוָה מִלְּאַתְנִי אֹשֶׁר־יֶתֶר;
אֵין אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם שֶׁלֹּא זָקוּק לַיֶּתֶר.
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא אָהַבְתִּי אֶת כֻּלָּם.