לוגו
שְׁבִיתַת הַנַּפָּחִים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפּוּרִי הוּא קָצָר, אֲדוֹנַי הַשּׁוֹפְטִים!

זֶה לֹא־כְּבָר נַפָּחֵינוּ הִתְחִילוּ שׁוֹבְתִים.

זוֹ זְכוּתָם. חֹרֶף זֶה – הֵבִיא סֵבֶל לָרֹב,

וְהַפַּעַם נִלְאָה פַּרְבָּרֵנוּ לִרְעוֹב.


בְּשַׁבָּת – יוֹם סִלּוּק הוּא לִשְׂכַר הַשָּׁבוּעַ –

מְשָׁכוּנִי בַּיָּד לַפֻּנְדָּק הַקָּבוּעַ.

שָׁם רֵעַי, חֲבֵרִים וְתִיקִים בְּיוֹתֵר –

שֶׁסֵּרַבְתִּי לִמְסוֹר שְׁמוֹתֵיהֶם לַחוֹקֵר –

לִי אָמְרוּ: "אַבָּא זַ’ן, אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבּוֹל.

יֹעֲלֶה הַשָּׂכָר – אוֹ נִשְׁבּוֹת מֵעֲמוֹל!

רַק אִיּוּם הַשְּׁבִיתָה – יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיַּצְלִיחַ,

וְאוֹתְךָ בִּרְצוֹנֵנוּ לִבְחוֹר לְשָׁלִיחַ:

לֵךְ אֶל בַּעַל־הָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ וּשְׁאַל,

אִם יַסְכִּים לְהוֹסִיף עַל שְׂכָרֵנוּ הַדַּל?

אִם סָרֵב יְסָרֵב – תִּפָּתַח הַשְּׁבִיתָה!

אַבָּא זַ’ן, הַאִם אִישׁ מִשֶּׁלָּנוּ אַתָּה?


“טוֹב” – עָנִיתִי – אֵלֵךְ, וְהַלְוַאי שֶׁאוֹעִילָה.

אֲדוֹנִי אַב־בֵּית־דִּין, לֹא הָיִיתִי, חָלִילָה,

בֵּין מוֹרְדֵי־מִתְרָסִים, אֵין אֵמוּן לִי בַּמֶּרִי

וּבְלוֹבְשֵׁי־הַשְּׁחוֹרִים, אַנְשֵׁי זְרוֹעַ וָיֶרִי.

וְאוּלָם לְסָרֵב לְרֵעַי? הָאוּכַל?

עַל־כָּרְחִי אֲנִי אָץ אֶל אֲדוֹן־הַמִּפְעָל.


הוּא מֵסֵב לַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרוֹ הָרָחָב.

אֲנִי סָח בְּאָזְנָיו מְצוּקַת נַפָּחָיו:

שְׂכַר־דִּירָה הֶאֱמִיר, נִתְיַקֵּר גַּם הַלֶּחֶם –

לֹא נוּכַל עוֹד לָשֵׂאת נֵטֶל זֶה עַל הַשֶּׁכֶם.

וְהָעֵסֶק מַכְנִיס רֶוַח רַב לְכִיסוֹ:

הוֹסָפָה לְעוֹבְדָיו לֹא תִּכְבַּד לוֹ מִנְּשׂוֹא.


הוּא שָׁמַע בִּמְנוּחָה בְּפַצְּחוֹ אֱגוֹזִים,

וְאָמַר לְבַסּוֹף: "אַבָּא זַ’ן, אַל תַּגְזִים!

אִישׁ הָגוּן אַתָּה, כֵּן, אִישׁ יָשָׁר וּפָשׁוּט,

וְשׁוֹלְחֶיךָ יָדְעוּ, מִי מַתְאִים לַשְּׁלִיחוּת . אַתָּה זְקַן סַדְנָתִי – וְתוּכַל לַעֲבוֹד בָּהּ,

אַךְ תּוֹסֶפֶת שָׁכָר – לֹא אוּכַל לַעֲמוֹד בָּהּ.

וְלָכֵן דַּע מֵרֹאשׁ כִּי אֶסְגּוֹר בֵּית־מְלַאכְתִּי –

וּבְעֵינַי אַךְ עַצְלָן כָּל מֵסִית וּמַחְטִיא.

זֶה דְּבָרִי הָאַחְרוֹן – וּבִשְׁמִי תִּמְסְרֶנוּ!"

הֲשִׁיבֹותִי: “אֶמְסוֹר!” – וְנִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ.


אֲנִי שָׁב לַפֻּנְדָּק לְבַשֵּׂר לְרֵעַי

הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה – וְלִבִּי מָלֵא דְוַי.

בַּפֻּנְדָּק – הֲמֻלָּה. נִשְׁבָּעִים בְּרִתְחָה

לֹא לָשׁוּב בְּשׁוּם אֹפֶן אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה.


וְנִשְׂבָּע גַּם אֲנִי – הֵן בֵּינֵינוּ אֵין שֹׁנִי.

אַךְ רַבִּים אוֹתוֹ עֶרֶב הִרְגִּישׁוּ כָּמוֹנִי –

וְחָשְׁבוּ בְּזָרְקָם מַטְבְּעָם לַדֶּלְפֵּק

כִּי זְמַן רַב בְּוַדַּאי, יִתְהַלְּכוּ בְּכִיס רֵיק;

וְאַף כָּל אוֹתוֹ לֵיל לֹא יָכְלוּ עוֹד לָנוּם

בְּיָדְעָם כִּי תָּבוֹא עֵת לִרְעוֹב וְלָצוּם.


בִּשְׁבִילִי הַשְּׁבִיתָה הָיְתָה סֵבֶל כָּבֵד;

כְּבָר אֵינֶנִּי צָעִיר וְאֵינֶנִּי בּוֹדֵד.

בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי, מְדֻכָּא וְדַוַּי,

הִתְיַשַּׁבְתִּי דוּמָם לְיַד שְׁנֵי נְכָדַי

(יְתוֹמִים הֵם מֵאֵם: בִּתִּי מֵתָה פִתְאֹם,

וְהָאָב, חֲתָנִי – בִּישׁ־מַזָּל וּקְשֵׁה־יוֹם).

הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם וְהִתְחַלְתִּי לְחְשׁוֹב:

שֵׁנִי פִּיּוֹת פְּעוּטִים יִרְעֲבוּ בְּקָרוֹב!

וְהִרְגַּשְׁתִּי פִתְאֹם שֶׁמַּסְמִיק אֲנִי, בּוֹשׁ

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לִשְׁבּוֹת בְּכָזוֹ קַלּוּת־רֹאשׁ.


אַךְ הֲרֵי חֲבֵרַי – כְּסִבְלִי כְּסִבְלָם!

וַאֲנִי לֹא אָפֵר שְׁבוּעָתִי לְעוֹלָם!

כָּךְ אֶצְלֵנוּ נָהוּג, מִלָּתֵנוּ כֵּנָה…

אוֹתוֹ רֶגַע חָזְרָה זוּגָתִי הַזְּקֵנָה,

עָמוּסָה חֲבִילוֹת שֶׁל כְּבָסִים רְטֻבִּים.

לָהּ סִפַּרְתִּי הַכֹּל: “זוֹ צָרָה שֶׁל רַבִּים!”


הִיא קִבְּלָה הַבְּשׂוֹרָה בְּלִי רֻגְזָה, כְּדַרְכָּהּ;

רַק כָּבְשָׁה מִסְכֵּנָה, מַבָּטָהּ בַּקַּרְקַע

וְעָמְדָה כִּקְפוּאָה בְּיָגוֹן חֲרִישִׁי.

לְבַסּוֹף הִיא אָמְרָה: "הֵן יָדַעְתָּ, אִישִׁי,

כִּי אֲנִי חַסְכָנִית וְאֵדַע לְקַמֵּץ.

אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל יַקִּירִי, אֶתְאַמֵּץ…

אַךְ הַזְּמַן הוּא קָשֶׁה וְהַיֹּקֶר אָיֹם –

וְקִמְחֵנוּ יַסְפִּיק רַק לִשְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם".


הֲשִׁיבוֹתִי: “אוּלַי יִסְתַּדְּרוּ הַדְּבָרִים”;

אַךְ לִבִּי כְּבָר יָדַע: זֶה נְתִיב־יִסּוּרִים.

לֹא אֶהְיֶה לְבוֹגֵד – וּבִזְמַן הַבֵּינַיִם

הַשּׁוֹבְתִים גַּם יַשְׁגִּיחוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם

וְיֵדְעוּ לַעֻנוֹשׁ מִשְׁתַּמְּטִים וּבוֹגְדִים.


וְהַסֵּבֶל הֵחֵל.. הוֹ, שׁוֹפְטַי הַכְּבוּדִים!

בְּוַדַּאִי תַּאֲמִינוּ: אֵין סֵבֶל כֹּה רַב

שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחוֹ לְהָפְכֵנִי גַּנָּב.

לוּ הָגִיתִי בְּכָךְ אַף הָגוּת עֲמוּמָה

מֵת הָיִיתִי, וַדַּאי, מִבּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

לֹא אֶטְעַן כִּי זוֹ זְכוּת מְיֻחֶדֶת לְאִישׁ –

וַאֲפִילוּ אֻמְלָל, שֶׁרוֹדְפוֹ מַזָּל בִּישׁ

וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב טוֹרְפוֹ יֵאוּשׁוֹ –

אִם הִרְהוּר־עֲבֵרָה לֹא פָּקַד אֶת נַפְשׁוֹ.


אַךְ אָעִיד עַל עַצְמִי: גַּם בַּזְּמַן הַנּוֹרָא

שֶׁדָּמֵנוּ קָפָא בָּעוֹרְקִים מִקָּרָה,

כְּשֶׁמּוּל מַצְפוּנִי וְיָשְׁרִי הַנֻּקְשִׁים

הִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ צֵל קַטֵּגוֹר מַאֲשִׁים,

נְכָדִים מִתְיַפְּחִים וְאִשָּׁה בּוֹכִיָּה,

וּשְׁלֹשְתָּם רוֹעֲדִים סְבִיב הָאָח הַכְּבוּיָה, –

הֵן גַּם אָז, מֵעוֹלָם – אֶשָּׁבַע בֵּאלֹהִים! –

לֹא עָלוּ בְּמֹחִי הַמַּרְאוֹת הַכֵּהִים

שֶׁל אוֹתָהּ פְּעֻלָּה מְתֹעֶבֶת בָּרְחוֹב,

שֶׁבְּרִיּוֹת אֻמְלָלוֹת נִתְפָּסוֹת לָהּ לָרֹב –

שֶׁרוֹעֵד בָּהּ לֵב אִישׁ וְאוֹרֶבֶת עֵינוֹ

וְנִשְׁלַחַת יָדוֹ – אֶל שְׁלָלוֹ וּקְלוֹנוֹ.


אַלְלַי! אִם עַתָּה גַאֲוַת־נִשְׁמָתִי

נִשְׁבְּרָה – וְעֵינְכֶם הִיא עֵדַת חֻלְשָׁתִי,

אִם אֶבְכֶּה לִפְנֵיכֶם – זֶה מִפְּנֵי אֲהוּבַי

שֶׁזִּכְרָם לֹא יָמוּשׁ מִלִּבִּי הַדַּוָּי.


הִתְנַהַגְנוּ אֵפוֹא, כְּשׁוּרַת הַכָּבוֹד.

חֲפָצֵינוּ אַט־אַט נִמְסְרוּ בַּעֲבוֹט –

לְשֵׁם לֶחֶם בִּלְבַד. מֶה הָיִיתִי עָלוּב

בְּשִׁבְתַּי בְּחַדְרִי! לִי – הַחֶדֶר הוּא כְּלוּב.

נִתְנַסֵּיתִי מֵאָז גַּם בְּבֵית־אֲסוּרִים –

וְלֹא רַב הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים.


וְקָשֶׁה גַּם עִנּוּי בַּטָּלָה מְפָרְכָה.

רַק חִבּוּק־הַיָּדַיִם מֵאֹנֶס יוֹרְךָ,

מָה קְשׁוּרָה נַפְשְׁךָ בַּעֲמַל־הַשָּׁנִים,

בַּפַּטִּישׁ וּבָאֵשׁ – חֲבֵרִים יְשָׁנִים.


חִישׁ אָזְלוּ הַפְּרוּטוֹת – וְהַלֶּחֶם לַטָּף.

רַב הַזְּמַן הִתְהַלַּכְתִּי בָּרְחוֹב כִּמְטֹרָף,

יְחִידִי וּבוֹדֵד בֶּהָמוֹן הָאַדִּיר;

שֶׁאוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר – הוּא מַרְדִּים וּמַשְׁכִּיר

וּמַשְׁכִּיחַ הַכֹּל כְּשֵׁכָר – לִבְלִי חוּשׁ

מְצוּקַת הָרָעָב וּמַחְנַק הַיֵּאוּשׁ.


יוֹם אֶחָד בְּנוֹבֶמְבֶּר אָפֹר־סַגְרִירִי,

לִפְנוֹת עֶרֶב חָזַרְתִּי רָצוּץ אֶל חַדְרִי:

שָׁם יָשְׁבָה בַּפִּנָּה זוּגָתִי הָרָזָה –

וּנְכָדַי הַקְּטַנִּים לְחוּצִים אֶל חָזָהּ.

הִיא נִסְּתָה לְחַמֵּם אֶת גּוּפָם בְּלִי פֶּחָם –

וְלִבִּי נִתְכַּוֵּץ: אָנֹכִי הוּא רוֹצְחָם!


וְאִשְׁתִּי בְּלִי הָרִים אֶת עֵינֶיהָ, אָמְרָה –

וְקוֹלָהּ מְבֻיָּשׁ וְנָבוֹךְ בְּדַבְּרָהּ:

:בְּלֹומְבַּרְד, יַקִּירִי, לֹא קִבְּלוּ בַּעֲבוֹט

הַמִּזְרָן הָאַחְרוֹן: מְרֻפָּט הוּא מְאֹד.

מָה יִהְיֶה עַל הַטַּף? אֵי תִּמְצָא לָהֶם פַּת?"

וְעָנִיתִי: “אֵלֵךְ – לִדְרוֹשׁ דִּין וּמִשְׁפָּט!”


בְּלִבִּי כְּבָר גָּמְלָה הַחְלָטָה עֲגוּמָה

לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי – לַחֲזוֹר וִיהִי מָה!

אַךְ עָלַי לְדַבֵּר, כָּאָדָם אֶל אָחִיו,

אֶל רָאשֵׁי־הַשְּׁבִיתָה – אִם יִרְצוּ לְהַקְשִׁיב.


הִתְאַזַּרְתִּי בְּעֹז וְהָלַכְתִּי, נִרְגָּשׁ,

לְאוֹתוֹ הַפֻּנְדָּק הַנּוֹעָד לְמִפְגָּשׁ.

אֲנִי בָּא וְרוֹאֶה מַנְהִיגֵי הַשּׁוֹבְתִים…

הַהִטְעוּנִי עֵינַי? הֵם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים!

הֵם שׁוֹתִים כַּאֲשֶׁר צִבּוּרֵנוּ רָעֵב!

הוֹ, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה וּמִכְּאֵב.

יְקֻלַּל כָּל אָדָם שֶׁשִּׁלֵּם אֶת יֵינָם –

וּבְזֶה הֶאֱרִיךְ יִסּוּרֵינוּ חִנָּם!

עֵת רָאוּ מִקָּרוֹב מְסֻּבֵּי־הַשֻּׁלְחָן

אֶת עֵינַי הַסְּמוּקוֹת, אֶת מִצְחִי הַמֻּרְכָּן,

נִחֲשׁוּ, מֶה הָיְתָה תַּכְלִיתִי הָאַחַת –

וְהִזְעִימוּ פְּנֵיהֶם, אַךְ דִּבַּרְתִּי בְּלִי חָת:


"בָּאתִי הֵנָּה לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עִם נַפְשִׁי.

כְּבָר נִשְׁלַם בְּחַיַּי הֶעָשׂוֹר הַשִּׁשִּׁי.

גַּם אִשְׁתִּי הִיא זְקֵנָה – וְעָלַי לְקַיֵּם

שְׁנֵי קְטַנִּים – נְכָדַי שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא אֵם.

אַךְ כֵּיצַד אֲמַלֵּא חוֹבָתִי הָאַבְהִית

בְּאֵין לֶחֶם לַטַּף? כְּבָר נִמְכַּר כָּל רָהִיט!

בִּישׁ־מַזָּל כְּמוֹתִי – לֹא אִכְפַּת אִם יָמוּת

וְגוּפוֹ יִמָּסֵר לְנִתּוּחַ־לִמּוּד;


אַךְ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי, פְּעוּטַי הָרַכִּים –

לְמוֹתָם בָּרָעָב לֹא אוּכַל לְהַסְכִּים.

וְעַל־כֵּן בִּרְצוֹנִי לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי.

אֶל תִּרְאוּנִי, רֵעַי, כְחוֹטֵא וּמַחְטִיא.

אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּתְכֶם! נָא הוֹאִילוּ לִרְאוֹת:

שְׂעָרִי הוּא לָבָן וְיָדַי הֵן שְׁחוֹרוֹת.

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת־עָמָל שֶׁל נַפָּח,

אֲנִי שָׂשׂ לְקַבֵּל גַּם שָׂכָר מְקֻפָּח.

כְּבָר רָצִיתִי, אֲבוֹי, לַחֲזוֹר עַל פְּתָחִים,

אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל – הֲבִינוּנִי, אַחִים!

וְאַף זֹאת: מִי יִתֵּן אַף פְּרוּטוֹנֶת קְטַנָּה

לַקַּבְּצָן הַמּוֹשִׁיט יָד כָּל־כָּךְ אֵיתָנָה?

אָנֹכִי מִתְחַנֵּן. לֹא יִהְיֶה זֶה עָווֹן

אִם זָקֵן־בְּיוֹתֵר יְוַתֵּר הָרִאשׁוֹן.

זֶה הַכֹּל יְדִידַי. מַה תַּגִּידוּ לָזֶה?"


קָם אֶחָד מִתּוֹכָם – וְאָמַר לִי: “נִבְזֶה!”


אָחֲזָה בִּי צְמַרְמֹרֶת; דָּם סִנְוֵר אֶת עֵינַי.

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּאִישׁ שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי.

זֶה הָיָה צְעִירוֹן – חָזוּתוֹ יְהִירָה,

שְׂעָרוֹ מְסֻלְסָל כְּדֻגְמַת בַּחוּרָה –

מִין טִפּוּס שֶׁל רַקְדַּן־נְשָׁפִים שַׁחְצָנִי.

הוּא נָעַץ בִּי עֵינָיו בְּלִגְלוּג עוֹקְצָנִי.

כָּל הַיֶּתֶר שָׁתְקוּ; בַּדְּמָמָה הַדַּקָּה

חַשְׁתִּי הֹלֶם לִבִּי הַפּוֹעֵם בְּחָזְקָה.


אַךְ לְפֶתַע לָחַצְתִּי מִצְחִי בֵּין יָדַי

וְזָעַקְתִּי: "יָמוּתוּ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי!

יְהִי כֵּן! וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ לַעֲבוֹד!

אַךְ נִשְׂבָּע אָנֹכִי בְּדִבּוּר־שֶׁל־כָּבוֹד

כִּי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם הָעֶלְבּוֹן הַנִּתְעָב.

כְּמִנְהָג־בּוּרְגָּנִים – אַזְמִינְךָ לְדוּקְרָב!

הַשָּׁעָה הִיא – מִיָּד! הַמָּקוֹם הִנּוֹ – כָּאן!

סוּג הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי? פַּטִּישִׁים־שֶׁל־סַדָּן!

הַפַּטִּישׁ לַנַּפָּח הוּא כְּחֵלֶק־הַגּוּף

וְהוּא קַל לְיָדוֹ מִכָּל חֶרֶב־סִיּוּף.

וְאַתֶּם, חֲבֵרִים, תְּשַׁמְּשׁוּ כְּעֵדִים.

נָא עִזְרוּ לִי לִמְצוֹא פַּטִּישַׁיִם כְּבֵדִים –

וְעִמְדוּ פֹּה סְבִיבֵנוּ כֻּלְּכֶם בְּמַעְגָּל!

וְאַתָּה – אַל תִּסּוֹג, מַשְׁמִיצִי הַשָּׁפָל!

פְּשׁוֹט מְעִיל וְחֻלְצָה, קַח פַּטִּישׁ וְהִכּוֹן!"


מַרְפְּקַי לִי פִּלְּסוּ מַעֲבָר בֶּהָמוֹן.

בַּפִּנָּה נֶעֶרְמוּ מַכְשִׁירֵי־עֲבוֹדָה;

שֵׁם מָצָאתִי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת־הַפְּלָדָה

קֻרְנָסַיִם גְּדוֹלִים, בְּחַנְתִּים בָּעֵינַיִם

וְזָרַקְתִּי לָאִישׁ אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשְּׁנַיִם.

הוּא עֲדִין גִּחֵךְ בְּלִגְלוּג שַׁחְצָנִי

וּוַדַּאי לֹא חָשַׁב הָעִנְיָן לִרְצִינִי,

אַךְ תָּפַס בְּכָל־זֹאת אֶת הַנֶּשֶׁק בַּכַּף

וְאָמַר לִי: “זָקֵן, אַל תִּהְיֶה מְטֹרָף!”


לֹא עָנִיתִי דָבָר, מִתְקַדֵּם וְצוֹעֵד –

וְיָדִי נִפְנְפָה קֻרְנָסִי הַכָּבֵד.

אָז שֻׁנָּה כָּל מַרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד:

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יְצוּר כֹּה נִפְחָד,

עֵינֵי־כֶּלֶב־מֻכֶּה מְבַקְּשׁוֹת חֲנִינָה

בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה, עֲלוּבָה, מִסְכֵּנָה…

הוּא נִרְתַּע וְנָסוֹג, אֲחוּז־חִיל, מְעֻרְעָר –

וְנִדְבַּק אֶל הַקִּיר… אַךְ הָיָה מְאֻחָר!

עֲרָפֶל־שֶׁל־דָּמִים אֲפָפַנִי פִּתְאֹם,

וְעֵינַי סֻנְוְרוּ בֶּעָנָן הָאָדֹם,

שֶׁכִּסָּה גַּם אוֹתוֹ, אֶת אוֹיְבִי, וְהַכֹּל…

וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַחְשׁוֹב וְלִשְׁקוֹל,

פַּטִּישִׁי כְּבָר הָלַם – וּמָחֵץ לוֹ הָרֹאשׁ.


כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי: זֶהוּ רֶצַח־אֱנוֹשׁ.

לֹא אֶטְעַן לִפְנֵיכֶם כִּי אֲנִי לֹא חַיָּב

עֹנֶשׁ רֶצַח־אָדָם – אֶלָּא עֹנֶשׁ דּוּקְרָב.

הוּא שָׁכַב לְרַגְלַי שְׁבוּר־גֻּלְגֹּלֶת, קָפוּא.

דֹּם כִּסִּיתִי עֵינַי: כָּל חוּשַׁי הֻתְקְפוּ

בִּתְחוּשָׁה אֲיֻמָּה שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי עֲדַיִן:

בְּנַחְשׁוֹל חֲרָטָה מְיֻאֶשֶׁת שֶׁל קַיִן.

יְדִידַי הִתְקָרְבוּ לְעָצְרֵנִי – אוּלָם

בִּמְחִי־יָד, לְלֹא יֶגַע, הָדַפְתִּי כֻּלָּם

וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "הַנִּיחוּנִי עַתָּה –

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי דָן עַצְמִי לְמִיתָה!"


הֵם הֵבִינוּ. וְאָז, בְּמַעְגַּל־חֲבֵרִים,

הֲרִימוֹתִי בַּיָּד כּוֹבָעִי כְּמַתְרִים

וְעָרַכְתִּי סִבּוּב בְּאָמְרִי: "יְדִידַי,

זֶה בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה וּבִשְׁבִיל נְכָדַי!"

אֶת עֲשֶׂרֶת הַפְרַנְקִים – הַסְּכוּם הַתָּרוּם –

לֹא לָקַחְתִּי אִתִּי: חֲבֵרַי מְסָרוּם.

וְהָלַכְתִּי יָשָׁר אֶל לִשְׁכַּת־הַקָּצִין –

לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמִי לָרָשׁוּת וְלַדִּין.


זוֹ אֱמֶת עַל פִּשְׁעִי – וְתוּכְלוּ לְהַחְלִיט

בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַפְּרַקְלִיט.

סִפּוּרִי מְלַמֵּד כִּי גַם פֶּשַׁע פְּלִילִי –

סִּבָּתוֹ, לִפְעָמִים, סְבַךְ־מִקְרִים גּוֹרָלִי.

נְכָדַי הַקְּטַנִּים – הֵם בְּבֵית־הַחוֹלִים,

הַמּוֹשִׁיט בְּחִנָּם עֶזְרָתוֹ לְדַלִּים;

וְאִשְׁתִּי הַטּוֹבָה וְרַבַּת־הַגְּבוּרָה –

מֵאוֹתוֹ בֵּית־חוֹלִים כְּבָר הוּבְאָה לִקְבוּרָה.

וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי זֶה הֶבְדֵּל חֲסַר־עֵרֶךְ

אִם דִּינִי יִהְיֶה כֶּלֶא אוֹ יִהְיֶה עֲמַל־פֶּרֶךְ.

וְלוּ גַּם חֲנִינָה – מַה יּוֹעִיל לִי חַסְדָהּ?

וְאִם עֹנֶשׁ־מִיתָה תִּפְסְקוּ לִי – תּוֹדָה!"