הושבתי את בני על מושב אחד בקרוּסֶלה ואת ילדתי על מושב אחר. הצמדתים בשלשלת העשוּיה לכך שלא יפלו, ושניהם הפליגו באויר לצלילי־המנגינה – בפעם הראשונה.
מתחילה לאט, והנה הם טסים, טסים בחוג, עד שהעין עוקבת אחריהם בקושי. אינם!… יֶשנם!
שלבתי ידי לאחורי וחשתי את עצמי כאלוהים, בהטילו לתוך האין־סוף את כדוריו־עולמותיו:
— יסתובבו נא!…