חלום כבד חלם על משכבו בלילה המשורר הזקן הנערץ. בחלומו והנה משורר צעיר גדול צץ פתאום, והרי הוא, המשורר הזקן, קורא אי־בזה דבר ממנו, מהמשורר החדש הזה. הוא קורא ומזדעזע – איזה כוח, איזה כוח! הלא זאת, ורק זאת, רצה הוא עצמו לומר בכל מה שכתב במשך חמישים שנה, ולא עלתה בידו, והנה בא איזה צעיר, נער כמעט – ואמר!
הוא הקיץ נוגה מאד. אבל התעשת תיכף והעלה את הדבר, ישר מתוך החלום, על הנייר.
דבר זה הפתיע־הלהיב את העולם וביצר את עמדתו של המשורר הזקן ביצוּר אחרון – ואיש לא ידע, כי גנוב הוא אתו.