התליין האוסטרי האחרון הזה, שמת לפני ימים מספר, (גם תליינים מתים!), תמונתו באה עתה בעתונים. פרצוף סימפּטי דוקא: הוא היה קודם בעל בית־קפה. והאנשים, שהכירוהו מקרוב, מספרים בשבחו, ואני מאמין להם. עינים מלבבות, בהירות, רבות אור. כן, אור, אור. עכשיו, כשחיינו תלויים לנו מנגד מחמת הלסטים הרבים שמימיננו ומשמאלנו; כשהכל מצפים לבוקר בקוצר־רוח… עכשיו, לאחר שבטל עונש המות, והשופטים רחמיהם נכמרים אל הרוצח ולא אל הנרצח, — אני מסתכל בפרצוף זה והוגה: הרי זה יסוד האור, שנאבק עם יסוד החושך. הרוצח עיניו אפלות, והוא עיניו מאירות, זרחניות. התליין לַנג! שוב אין סמרמורת לזכרו, כלפנים, כי אם אדרבה: כאילו נוהים אחריו ואחרי חסותו. היום היה זה, שנלחם עם הלילה. הפנס החשמלי בעבי היער.