כאילו יצאו מבית האסורים – כך הולכות הן בסך להנאתן, שורה ארוכה מאד, ושואפות את אויר השדות. הילדות הקטנות בראש. אחריהן הגדולות מהן, ומאחורי כולן שתי הנזירות – כסוככות בכנפי שביסיהן הלבנות על חניכותיהן שלפניהן.
הקטנות מביטות נכחן, משתאות־נדהמות, אבל הללו שמאחוריהן, בנות חמש־עשרה ומעלה, כבר מסקרות בגניבה אל הגברים הנפגשים. אַי, הכרכים מחכים – וכנפי השביסים של הנזירות קצרות, קצרות — —