סליחה

אֱיָלוּתִי, בַּחֲסָדֶיךָ רְאֵה בָעֳנִי מָכָה,

הֲדוּפָה מִקְּשִׁי לַחַץ בְּעֹל צָרָה מְמֻשָּׁכָה,

לְמוּלָךְ נִגְּשָׁה לִשְׁפֹּךְ תְּחִנָּתָהּ וּלְעָרְכָה,

תְּפִלָּתָהּ תְּקַבֵּל, צוּר, לְךָ גֹּדֶל וּמַמְלָכָה,

אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְּדֹלוֹת, אֱלֹהִים, מִי כָּמוֹךָ?

אֱלוֹהַּ רָם וּמִתְנַשֵּׂא וְצוֹפֶה כָּל מַעֲמַקִּים,

בְּרֹב כֹּחַ מִתְגָּאֶה וְעוֹשֶׂה דִין לַעֲשׁוּקִים.

גֵּוִי נִלְאָה נְשֹׂא אֵימֶיךָ

דּוֹלְקִים מוֹסִיפִ[ים] עַל מַהֲלֻמֶּיךָ –

וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה׳ שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָ.

הֵן אֲנִי קָרוּ[ץ] מֵחֹמֶר וְרָקוּם,

וְסָבַלְתִּי עֻלְּךָ – בַּל אֶסְ[בּ…] כָּל יְקוּם,

וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם.

טָמְנוּ אוֹיְבִים פַּח לַמִּלְחָמָה,

יָהּ לִי – לֹא אִירָא, אָבַד זִכְרָם הֵמָּה,

וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה.

כִּתְּרוּ וְהִרְדִּיפוּ צֹאן יָדְךָ וְעַמָּךְ,

לֹא שָׁמַעְתָּ לָהֶם כִּי בָאוּ בִשְׁמָךְ,

וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ.

מֵרָעָה אֶל רָעָה דְּחָפַנִי פְלִילִי,

נַעֲוֵיתִי, שַׁחוֹתִי בְּיַד רוֹעֶה אֱוִילִי,

וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן יְיָ יַחֲשָׁב לִי.

סַפְתִּי מִן בַּלְהוֹת קָמַי וְעֻלָּם,

עִסּוּנִי, רְמָסוּנִי תַחַת רַגְלָם,

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי: בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם.

פִּתּוּנִי בְּפִיהֶם לַעֲזֹב מִשְׁמָרֶיךָ,

צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר בְּבוֹאִי בִשְׁעָרֶיךָ –

וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ.

קִלְקְלוּ בְּחִצִּים לִירוֹת בְּאֹפֶל צֹאן,

רְדָפוּהוּ כְקוֹרֵא אַנְשֵׁי לָצוֹן

וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ, יְיָ, עֵת רָצוֹן.

שִׁטַּחְתִּי כַּפַּי עִם לְבָבִי לְנֶגְדֶּךָ,

תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ,

וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ.