פיוט לשבועות (?)

אֵשׁ דָּת אֲשֶׁר נָתַן לְעַמּוֹ / אֵל הַגָּדוֹל, נוֹרָא שְׁמוֹ –

אֲמָרֶיהָ מַה נָּעָמוּ, / אַנְשֵׁי סְגֻלָּה טָעָמוּ –

וּשְׁמוֹ בֵּרְכוּ.

בָּרָה הִיא וּמְאִירַת עֵינַיִם; / רַב כֹּחַ אֲדוֹן שָׁמַיִם

לְעַמּוֹ צִוָּה: אָזְנַיִם / הַטּוּ, וּבְאֵין עֲצַלְתַּיִם

בִּנְתִיבָהּ הִלְכוּ!

רִשְׁפֵּי תְּשׁוּקָתָהּ וְלַהֲבֵי / אֵשׁ אַהֲבָתָהּ בְּמוֹ לִבִּי

תָּמִיד, בְּשַׁחֲרִי וּבְעַרְבִּי, / בּוֹעֲרִים; וּבִמְסִלּוֹת קִרְבִּי

דֶּרֶךְ דָּרְכוּ.

הֵן מִנֹּפֶת קוֹלָהּ לִי יֶעֱרָב, / אֶמְאַס מְאֹדִי וְהוֹן רַב

וּבְצִלָּהּ אֵשֵׁב יוֹם שָׁרָב, / אֲזַי נֶגַע בִּי לֹא יִקְרָב,

צָרַי הֻמְּכוּ.

מִזִּיו הַדְרַת תּוֹרָה תְּמִימָה / שֶׁמֶשׁ לֹא נֶחְשָׁב לִמְאוּמָה,

יָרֵחַ עַל אַחַת כַּמָּה; / כָּל כּוֹכְבֵי וּכְסִילֵי רוֹמָה

נֶגְדָּהּ חָשְׁכוּ.

חַכְמֵי לֵבָב אַמִּיצֵי כֹחַ – / בְּקִרְבָּם תַּחֲנֶה תָּנוּחַ,

תָּמִיד עֲנָדוּהָ עַל לוּחַ / לִבָּם, וְעוֹשִׂים וִכּוּחַ

וּקְרָב עָרְכוּ.

זִכְרוּ וְצַהֲלוּ רַעֲיוֹנַי / יוֹם נִגְלָה אֵל עַל הַר סִינַי

לְעֵינֵי כָל עַם אֱמוּנַי, / פָּתַח: אָנֹכִי יְיָ,

אֱלִיל הַשְׁלִיכוּ!

קֶדֶם אָז הָיְתָה אֶצְלוֹ אָמוֹן / חֶמְדָּה גְנוּזָה בְמַטְמוֹן,

נִתְּנָה לִבְנֵי אַב הָמוֹן – / מְשַׂנְאֵיהֶם בַּל יְקוּמוּן

עֵת בָּהּ יִתְמֹכוּ.