אוּלַי הֵבֵאתִי לַשָּׂדֶה הַנָּם,

אֶת הַבְּרָקִים בְּסַנְוֵרֵי־עִפְעוּף,

קִרְעֵי עָנָן דָּחוּס וּמְגֻשָּׁם,

נִדְפֵי־סוּפָה הַמִּתְיַמְּרִים לָעוּף.

וּסְתָו בִּסְתָו יָקוּץ כְּלֵךְ־וְשׁוּב

בַּצִּפִּיָּה לַגֶּשֶׁם הַבַּדַּאי,

עַל שִׁדְפוֹנוֹת הַלֶּחֶם הַנָּשׁוּב,

עַל הַנָּדוֹשׁ לָרִיק בְּמוֹ יָדַי.

אֶזְכֹּר יָמִים תּוֹהִים לְאָן וָאֵיךְ,

בְּעוֹד יָדַי נוֹטְעוֹת קוֹרָה עַל קִיר,

וְאַתְּ רָמָה בְּנֹגַהּ הֶרְיוֹנֵךְ,

יוֹדַעַת וּנְבוֹכָה כְּשִׁיר נָהִיר.

הַכֹּל הָיָה, וּכְמוֹ נִבְרָא חָדָשׁ.

הָאֹפֶק הַסּוּמָא זָקַר רִיסָיו,

וְאִישׁ נָגִיד־וְדַל־מִכָּל־הָרָשׁ

נָשַׁק אֶת אוֹר יוֹמוֹ בַּעֲרִיסָה.

הָיְתָה זוֹ שְׁנַת הַבְּאֵר הָרִאשׁוֹנָה.

אִישׁ וְאִשָּׁה גִּלּוּ אָז אֶת יוֹמָם.

נָשָׂאתִי דְּלִי בָּאָרֶץ הַשְּׁחוּנָה,

וְאַתְּ הִמְתַּקְתְּ לַתְּהוֹם אֶת מֵי־הַיָּם.