בִּשְׁבָרִים וָרֶתַע נִתְבַּשֵּׂר הַסְּתָו,

הַבְלוּלֵי־הַלַּהַט אוֹרוּ וְדָעָכוּ.

אוֹי לִי כִּי שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי לַקְרָב,

אֶת הַקַּיִץ שֶׁהִבְעַרְנוּ יַחַד.

הוּא הָיָה אַכְזָר, הַקַּיִץ שֶׁהִגִּיר

אֶת דָּמוֹ הָעַז עַל גֶּחָלִים וָדֶשֶׁן,

לְהַשְׁבִּיל דָּגָן, לִלְחוֹךְ חֶשְׁכַת הַפִּיר,

לְהָטִיל כָּל נַחַל לְמִרְמַס הָאֶשֶׁד.

כַּאֲשֶׁר קִלַּלְנוּ חֶבֶק יִחוּמָיו,

פָּעֲרָה הָאָרֶץ אֶת עוֹרָהּ לַסַּעַר,

וּמִגְּבוּל אֶל גְּבוּל, בַּצֹּהַב הַמְּכֻשָּׁף,

נֶעֶקְרוּ גָּדֵר וָשַׁעַר.

אָז קָדִים וָיָם מוֹרְטִים בָּעִקָּרִים,

הַנִּסּוּחַ הֵם שָׁפִים בְּרֶתַח,

וְעוֹשִׂים דַּרְכָּם בֵּין שֶׁמָּא וּבָרִי,

בֵּין מִפְרַט מִצְווֹת וּפֻרְקְנֵי הַמֶּתַח.

שׁוּב נָסוֹג חֵילִי אֶל מְבוֹאוֹת הַשָּׁוְא,

וּבוֹחֵן עֶמְדוֹת הַסְּתָו בְּפַחַד,

כִּי שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי לַקְרָב,

אֶת הַקַּיִץ שֶׁהִבְעַרְנוּ יַחַד.