הִתְבַּסֵּם הַסְּמָדַר מִדָּמוֹ, הִתְעַרְטֵל וְנִרְדַּם עַל הַסַּף,

בִּפְרִיצוּת לִבְלוּבוֹ הוּא חוֹמֵד אֶת הַיָּד הַבּוֹצֶרֶת.

בָּקְרִי בְּטֵרוּף פִּכְחוֹנוֹ פִּעְנַח אֶת כַּרְמִי הַמְכֻשָּׁף:

נוֹשֵׂאת אֶת זְרִיחַת שָׁבְלָהּ – הָאַחֶרֶת.

אַתָּה, הַמַּמְרִיא הָעִוֵּר בִּכְנָפַיִם שֶׁל דּוֹנַג וָסוּף,

הַמְרַסֵּק אֶת קוּרֵי חֲלוֹמוֹ אֶל חֵיקָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מִסְתַּנְוֶרֶת,

פָּרַחְתָּ הַיּוֹם כְּבוּעָה שֶׁל סַבּוֹן אֲשֶׁר מֵתָה לָעוּף,

כְּלִילָךְ ‘אֲהַבְתִּיךְ’ שֶׁנִּמְעַךְ, כְּיַלְדוּת שֶׁאֵינֶנָּה זוֹכֶרֶת.

הַלַּיְלָה לִי בֶּרֶז גּוֹנֵחַ סִפֵּר אַגָּדַת טִפְטוּפָיו:

נָסִיךְ גְּלוּי־עֵינַיִם כּוֹרֵעַ בְּפֶתַח אַרְמוֹן מְשֻׁלְהָב.

נִשְׁלֶפֶת, רוֹשֶׁפֶת הַחֶרֶב.

הַבֹּקֶר רָצַח עַל רִיסָיו בָּבוּאַת רְקִיעִים כְּכוּבִים.

שִׁפְחָה מִתְעַלֶּפֶת, נִטְרֶפֶת. שִׁסּוּ בָּהּ אֶת כָּל הַכְּלָבִים.

הֶרֶף!