דַּרְכִּי אָבְדָה בַּסִּמְטָאוֹת

אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת צְעָדֶיךָ.

יַחְדָּו אֲנַחְנוּ מִשְׁתָּאוֹת

לַנְּזִירָה הַמִּתְהַלֶּכֶת.

אֵינִי לוֹבֶשֶׁת אַלְמְנוּת,

אַךְ עַל רִיסַי צִלְּךָ כַּלַּיִל.

דּוֹמֶה, נִגְזַר עָלַי לָנוּד

לִבְנַת־שָׁבִיס בִּסְבַךְ הַתַּיִל.

לְךָ אֲנִי בֵּין הַקְּבָרוֹת

וְלֹא יִקְרַב אֵלַי הַגֶּבֶר.

אֲנִי – דַּרְכִּי בַּסִּמְטָאוֹת,

בָּרַעַם, בַּבָּרָד, בַּדֶּבֶר.