מִצְחֲכֶם זֶה־כַבִּיר לֹא טָעַם טַעַם נְשִׁיקָה

וּפִיכֶם כִּמְעַט שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ;

יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, כִּי אוֹיְבֵי־רֶגַע אַתֶּם

לְכָל אוֹהֵב וּמְחַבֵּשׁ.

וּדְבָרַי, יָדַעְתִּי, כְּזָרִים לָכֶם יִהְיוּ,

וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתַי כְּגֵרִים;

וְנַפְשִׁי הָעַתִּיקָה: חֲדָשָׁה וְנֶחֱשָׁדָה,

וְשִׁירַי – אֲחֵרִים.

הֵן אֲהָבוֹת נַעְתָּרוֹת וּנְשִׁיקוֹת שֶׁל־רַעַל

עֵינֵיכֶם הַבְּהִירוֹת עִוֵּרוּ;

וְאֶל אֲסוֹנְכֶם הָאַכְזָר לַבְּקָרִים תִּתְוַדָּעוּ,

וְאֵלַי תִּתְנַכֵּרוּ.

וִיהִי נָא, הִתְנַכְּרוּ, לֹא לִצְחוֹק־חֵן בָּאתִי,

בָּאתִי לְטַהֵר הַנְּגָעִים:

לְהָקֵל וּלְחַבֵּשׁ חֶבְלֵי הֲרַת־עָתִיד –

הַחַיִּים הַבָּאִים.

וְעַז הוּא הַצַּעַר עֲלֵי הָאָבְנָיִם,

וְקָשָׁה, וְקָשָׁה הַלֵּידָה;

וּמְעַט הוּא הַחַיִל הַמַּצְבִּיא קָדִימָה,

וּקְטַנָּה הָעֵדָה.

וּגְדוֹלָה הַנְּהָרָה הַבּוֹקַעַת מִמִּזְרָח,

וְעַזָּה, וּמְסַמְּאָה עֵינָיִם;

וְאֶת עֵינְכֶם בִּצְעִיפֵי הַגָּלוּת תָּלִיטוּ,

מִלִּרְאוֹת בֶּחָיִּים.

וּדְבָרַי, יָדַעְתִּי, כְּזָרִים לָכֶם יִהְיוּ

וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתַי כְּגֵרִים;

וְנַפְשִׁי הָעַתִּיקָה: חֲדָשָׁה וְנֶחֱשָׁדָה,

וְשִׁירַי – אֲחֵרִים.

1908