יְמוֹתַי: אֵין־מִסְפָּר, כְּמִסְפַּר דִּמְעוֹתֵיכֶם,

הָרוֹתְחוֹת כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר,

כָּל־עוֹד שֶׁמַּכַּתְכֶם בְּעֵינַי מִתְאַדֶּמֶת:

דַּבֵּר אֲנִי אֲדַבֵּר.

וְדַבֵּר אֲנִי אֲדַבֵּר לְשׁוֹנְכֶם בְּעוֹד דָּבֵקָה,

וְאַבִּיטָה בְעוֹד עֵינְכֶם סְתוּמָה;

וְרוּח אֲנִי אֶשְׁאַף רֵיאַתְכֶם בְּעוֹד רֵיקָה

וְאֵין בָּה מְאוּמָה.

וְלָחוֹם אֲנִי אֶלָּחֵם בִּתְמוֹלְכֶם עַז־הַפָּנִים,

וּבַעֲתִידְכֶם הַמֵּבִיא לָכֶם מָוֶת,

וּבְעוֹד שֶׁעַל שִׁמְרֵיכֶם בִּדְמָמָה תִשְׁקוֹטוּ:

לֹא אוּכַל לָשָׁבֶת.

וּשְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי: בְּדָמִי שָׁם לַחֲרוֹט

תָּו־עַד עֲלֵי תְכֵלֶת שְׁמֵיכֶם;

וּמֵאֶרֶץ הָרְפָאִים אֶת קוֹלִי אַשְׁמִיעַ,

וּמִקִּבְרִי אָז אַעֲלֶה אֲלֵיכֶם.

1907