וּפֹה בְאַדְמַת מַעֲרָב עוֹמֵד לוֹ כְאֶזְרָח,
דּוּמָם, אֵין־שֶׁמֶשׁ, מְלֵא־כֹחַ וָרֵיק;
תְּנוּבָתוֹ הָעַתִּיקָה וּבִרְכוֹתָיו שֶׁמִּמִּזְרָח
הוֹלְכוֹת וְשׁוֹפְעוֹת אֶל־תּוֹכוֹ, אֶל־תּוֹכוֹ –
יָבֹא נָא כָל גֶּבֶר הַמַּאֲמִין עוֹד בְּמֹחוֹ
וְיַבִּיט בָּאִלָּן הַנִּשְׁרָשׁ הַלָּזֶה,
הָעוֹמֵד עַל שָׁרָשָׁיו הַגְּדוֹלִים וְהָעַזִּים
וְהַמַּבִּיט בֵּין הֶהָרִים כֵּאלֹהִים:
וְהֶהָרִים אֵינָם מִזְדַּעְזְעִים.
אִלָּן בָּרוּךְ־אֻמְלָל, נֶטַע בֵּין הַנְטָעִים:
אוֹי וַאֲבוֹי לָךְ: כָּל הַר הוּא רַק הַר.
שְׁתֵּי עֵינַי אַט מַבִּיטוֹת בַּעֲנָפֶיךָ הַמִּשְׁתָּאִים
וּדְמָעוֹת לֹא נָתַן לִי אֵלִי, לֹא נָתַן;
נְטִיעוֹת־פִּלְאֵי־חַיִּים תּוֹבְעוֹת אֶת חַיָּתָן
וְאַתָּה פֹה עוֹמֵד כְּגוֹרַל־הַמָּוֶת,
וְלָזוּז אֵינְךָ יָכֹל מִשָּׁרְשֶׁיךָ הָעַזִּים,
וּלְשַׁדְךָ מְמַסְמֵס אֶת הַתְּהוֹם:
וְהֶהָרִים אֵינָם מִזְדַּעְזְעִים.
1911