וְכִי אַעֲצִים אֶת עֵינַי הַנִּלְאוֹת, הָעֲשֵׁשׁוֹת,

אִמְרוּ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם.

לֹא הָיָה לֵב־סוֹעֵר בָּעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת,

הַפֶּגֶר הַלָּזֶה אַךְ גּוֹלָם הוּא, גּוֹלָם,

אִמְרוּ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם.

לֹא הָיוּ דְבָרִים וְלֹא הָיָה כָל־שׁוּם־צַעַר,

אִמְרוּ: הַשִּׁירָה הִיא פִּזּוּר הַכֹּחוֹת.

וְאִמְרוּ גַם זֹאת: מְשֻׁגָּע הוּא וָבַעַר

הַהוֹלֵךְ וּמְנַעֵר הַנְפָשׁוֹת וְהַמֹּחוֹת,

אִמְרוּ: הַשִּׁירָה הִיא פִּזּוּר הַכֹּחוֹת.

וְאִם גַּם־אָז עוֹד יִצְטַחֵק בְּאִשׁוֹנִי זִיק־יוֹפִי,

אִמְרוּ: אוּלַי לֹא עֲזָבַנוּ עוֹד כָּלָה,

אוּלַי מִסְתַּתֵּר אֵל־חַיִּים גַּם בְּסוֹפִי,

אֵל־חַיִּים הַלּוֹחֵשׁ שִׁיר־חֲנֻכָּה בְּמַפָּלָה;

אִמְרוּ: אוּלַי לֹא עֲזָבַנוּ עוֹד כָּלָה.

וּבְאַחֲרוֹנָה כִּי תִרְאוּ: סְבִיבִי דִמְמַת־מָוֶת,

נָא אִמְרוּ: נַפְשֵׁנוּ הוּא הָיָה, נַפְשֵׁנוּ,

רַק רוּחוֹת מוּזָרוֹת בּוֹ אִוּוּ לָשָׁבֶת,

רוּחוֹת מוּזָרוֹת הַצּוֹרְבוֹת מַכָּתַנוּ¹,

נָא אִמְרוּ: נַפְשֵׁנוּ הוּא הָיָה, נַפְשֵׁנוּ.

1908