(לאחי־ברוח דר. משה ברון)

וְעֵת לַחֲשׁוֹת גַּם יֵשׁ, עֵת הַבְלִיעַ הָרוֹק;

עֵת נְשׁךְ־שְׂפָתַיִם, נַעֲנֵעַ: כֵּן, כֵּן.

וְעֵת שֶׁבֶת גַּם יֵשׁ, עֵת לַהֲרוֹס הַחוֹק,

עֵת עֲצוֹם־עֵינַיִם, עֵת לַחֲרוֹק בַּשֵּׁן.

עֵת לִקְבּוֹר הַכַּעַס בַּקַּרְקַע הַבְּתוּלָה:

בִּקְדוּשַׁת אֵין־רָצוֹן, אֵין־דִּמְעָה, אֵין־דָּם;

עֵת לַגִּיד לַנֶּפֶשׁ הַחֲפֵצָה הָאֲמוּלָה:

אָרוּר הַפּוֹרֵץ הַגֶּדֶר וְקָם.

וְעֵת לַבִּיט גַּם יֵשׁ, עֵת לַבִּיט בַּחֲשֵׁכָה,

מִבְּלִי כָל חֲפִישָׂה: מַדּוּעַ, עַל־מָה.

עֵת לַבִּיט וְלַבִּיט בְּעַיִן עֲשֵׁשָׁה

בֶּעָבָר, בַּהוֶֹה, בֶּעָתִיד הַבָּא.

וְעֵת בִּטּוּל גַּם יֵשׁ, עֵת יִלְאֶה הַמֹּחַ,

עֵת אָפְסָה הַקְּטָטָה, עֵת יִכְבֶּה הָאֵשׁ,

וְאֵין־תִּקְוָה, אֵין־יָגוֹן, אֵין־זֵכֶר, אֵין־כֹּחַ,

אֵין־שִׁירָה, אֵין־צָרָה – עֵת לַחֲשׁוֹת גַּם יֵשׁ.

1908