נִשְׁמַתְכֶם הַסְּתוּמָה: קֵן־מַכּוֹת פְּתוּחוֹת,
וַאֲנִי מִכֶּם אַכְרִית אֶת מַחֲלַת־הַמְנוּחוֹת,
כִי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי.
יְרַפֵּא כָל חוֹבֵר מַכַּתְכֶם בְּסַמִּים,
אָנֹכִי אֲשִׂימְכֶם לִמְצֻלוֹת־לֵב־יַמִּים,
כִי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי.
כָּל מְנוּחָה: מוֹת עוֹלָם וּמָוֶת כָּל נַחַת,
וּבְדָמִי אֵשׁ זְוָעָה, וּבְלִבִּי קַדַּחַת,
כִּי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי.
בִּלְבַבְכֶם אַצִּיתָהּ: שָׁם אֶטַּע מוֹשָׁבִי
וּבְלַהַב הַצּוֹרֵף יִשָּׂרֵף לְבָבִי,
כִּי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי.
בּוּז רֵיקִים, עַם סוֹרֵר, אֻמְלָלִים, נִתְעָבִים?
וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁקוֹט עַד צֵאת הַכֹּכָבִים –
כִּי לְכַךְ נוֹצָרְתִּי.
1911