חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי,

מִזְבְּחוֹתֶיךָ, אֵלִי הוּטַמָּאוּ,

בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹתֶיךָ מְלֵאִים לַחַג-דָם…

וַאֲנִי – תְפִלָּה.

הִנֵּה אֶבֶן שְׁמָמָה, חֲרֵבָה וְגַלְמוּדָה:

לְפָנִים – קַן נְשָׁרִים מַמְרִיאִים בְּזִיו-שֶׁמֶשׁ;

וְאַחַר אֶבֶן-שְׁתִיָּה לְמִקְדַּשׁ נוּגֵי-עוֹלָם.

חָרַב זֶה הַמִּקְדָשׁ מִגִּיל גַּסֵּי-צָהֳלָה

וַתְּחִי אֶבֶן-טוֹעִים לְנֶאֱהָבִים אֻמְלָלִים;

וְאַחַר – גַּרְדֹּם קַר לִיהוּדִי תַם וְיָשָׁר!

וְעַתָּה יְחִי לִי לְמִזְבֵּחַ,

עָלָיו אֶשְׁתַּטֵּחַ

וְאֶשְׁפּוֹךְ אֶת חַיָּי.