בעצמה חטובת־גו ויפה להפליא, להוטה היא לפסל נערות צעירות במערומיהן. את היפות בחברותיה לבית־הספר פיתתה לבוא אליה ולשמש לה מודל (הפרצוף נשאר גלמי, שלא להכירן).
בשעת ביקור אצלה זכיתי לראות את הפסלים הללו על כל בליטותיהם, שרטוטיהם וקפליהם הצנועים, הענוגים, הנצחיים.
– אף על פי כן – אמרתי לפסלת הצעירה – מנחש לי לבי, כי יש יפי־גוף עולה על אלה, יש שלמות גדולה מזו…
הציצה בי, הבינה וענתה ב…חיוך־בושה.