חצות בפרבר. האיפול במילואו. חושך ושחור. שאגות הארי בגן־החיות נשמעות כאנחות. בקולי קולות אנושיים מיבבים התנים בשדות הסמוכים, בקולי קולות אנושיים.
ורק נתיב־החלב ברקיע מושך אליו את העינים בכוח – חתימת אור יחידה באופל הכללי. הסתכלתי בו ארוכות, הסתכלתי עד בוש. בכתמי אור רוטטים אלה, שם, שם בשמי השמים, נתרכזה רגע כל ההויה –
נתיב־החלב אל נא יוקח מעל ראשנו!