שוחחו בחבורה על ענין פגישת לויה ברחוב, על הסימן הרע שבדבר לפי אמונה טפלה; ובמיוחד – על פגישת לויה עם כניסה ראשונה למקום חדש.

אז סיפר האחד:

בלב ולב נסעתי בשעתי בפעם הראשונה אל אחת הערים בארצות הגולה על מנת להשתקע בה.

בשמחה נסעתי – מדעתי, כי היא נמצאת שם; האשה המהוללה, שעוד אמנם לא הכרתיה פנים, אבל נכספתי להכירה, הואיל ואת שמעה שמעתי, את תמונתה ראיתי ועוד מרחוק הגיתי אליה רחשי לב ענוגים.

באי־רצון נסעתי – מדעתי, כי זה זמן רב, שגם הוא נמצא שם; האיש, אשר תכלית שנאה שנאתיו, שהיה למפגע לי בכל מקומות נדודי ושהרעיל לי את החיים באשר שנינו שם, הרעיל בהויתו בלבד.

כן, ברגשות מעורבים נסעתי.

ויהי אך יצוא יצאתי מבית־הנתיבות והנה לויה לקראתי! תהלוכה ארוכה, חגיגית, רצינית. דממה. ורק קול אחד בוקע ועולה – קול אשה צעירה מתיפחת.

ומה נפעמתי בהיודע לי, כי הוא הוא המוּבל לקברות וכי האשה הבוכה – היא היא.