עוד בראשית המלחמה התהלך קדורנית וחזה שחורות וניבא שחורות. מאוד העיק על רוחי באיצטגנינות שלו. ודיבורו באכסטזה, באש זרה. אז הבינותי את השנאה אל הנביא בימי קדם; אותה שנאה, שהתלקחה לפעמים עד כדי הכאה.
אפילו בידיעות הטובות, שהגיעו מן החזית, פישפש ומצא תמיד בין השיטין איזה רמז רע. כעורב הזה: רק רע, רק רע!!
אני “התגוננתי” בכל כוחותי וביטלתי אותו ואת חזותו הקשה, אבל הוא בשלו:
– תראה, מה יהיה בעוד חודש, בעוד חדשיים!
בימים האחרונים יראתי לראותו. יראתי ממש. איך אשא עיני אליו?! איככה?!
בהיסח הדעת נפגשתי עמו היום פנים אל פנים; נבהלתי, והנה – פלא פלאים! – דוקא עכשיו התפרץ בקריאה:
– ואף על פי כן ועל אף הכל תישבר מפרקתו! אמן, אמן אני אומר לך!..
והוא קרן הפעם באור עליון – כנביא אלוהים.